אבל החיים מזמנים לנו מדי פעם אפשרויות לראות איך אנחנו באמת נראים מהצד השני, וכמו תמיד זה קורה בדיוק כשאנחנו הכי פחות רוצים להקשיב, ודווקא עם האנשים שאיתם אנחנו דווקא מרגישים הכי בטוחים. ככה פתאום, בלי שום הודעה מראש, יש לנו הזדמנות לשמוע מה באמת חושבים עלינו כשכועסים עלינו מאד או כשזורקים אותנו מכל המדרגות.

וככה יצא לי לשמוע השבוע כמה ביטויים כאלה שהשאירו אותי ככה פעורת פה.

כאילו שלא היה סינכרון בין מה שאני חושבת, למה שאני חושבת שחושבים עלי לבין מה ששמעתי.

הפער בין מה שאני חושבת על עצמי למה ששמעתי היה גדול מדי. בלתי נתפס.

ושאלתי את עצמי: האם זו הבעיה שלי עם תפיסת המציאות...

האמת? אני לא חושבת...