בסוף יום האתמול הייתי כל כך תשושה שרק אז הבנתי כמה אנרגיה אני מוציאה במהלך הסדנא.
עוברים עלי ימים של חוויה רגשית מאד גדולה.
ההיכרות עם עולם האימון דרך גישת הגשטלט היא מאד עוצמתית. אנחנו עוסקים ב'כאן ובעכשיו' במה שרואים וחווים בהתנהגות של האדם שממול דרך המילים שהוא אומר, שפת הגוף שלו, הרגשות שהוא מביע - כשכל זה משמש 'חומר גלם' כדי לחקור את מה שהוא מביא לאימון ולצאת מזה למשהו חדש. אתמול הבנתי כמה זה חזק. כמה אפשר להגיד בלי לדבר בכלל.
אתמול עסקנו במיוחד בגוף, בשפת הגוף, בהיכרות דרך הגוף. ידעתם ש- 70% ממה שאנחנו אומרים, אנחנו אומרים בדרך בלתי מילולית ורק 30% אנחנו אומרים דרך הדיבור? ובכל זאת מרבית ההתקשרות שלנו עם אנשים היא דרך ה-30% (הדיבור).
כמה הרבה אנחנו מחמיצים פה...

אתמול במיוחד עסקנו בדמות המאמן, בנוכחות שלו באימון, בשימוש בגוף ובשפת הגוף באימון ובעוצמה של הדברים. הייתי מודעת לזה קודם אבל לא בעוצמות שנגלו לפני אתמול. בדרך הבלתי אמצעית של 'לעשות את זה' ולא 'לדבר על זה'

בבוקר היה תרגיל של היכרות דרך נגיעות.

כל ההיכרות נעשתה רק באמצעות החלק של כף היד. בדרך מאד מקרית מצאתי עצמי בצוות עם אחד הגברים בקבוצה. בהתחלה היה לי קצת קושי עם זה אבל אספתי את עצמי, התגברתי על המבוכה שלי והלכתי עם זה. העבודה נעשתה בהתחלה בעיניים עצומות להכיר אותו דרך הנגיעה, אחר כך בעיניים פקוחות -  ללמוד את בנזוגך ולהכיר אותו דרך המבטים ובסוף גם לאפיין אותו כמו שהכרת אותו במגע ובמבט באמצעות דימיון מודרך ובאמצעות מטאפורות.

זה היה תרגיל מאד מרגש. מאד מרגשים הדברים שהוא אמר עלי. שמאד אהבתי אותם...

דברנו על נוכחות ועל העוצמה שלה וחקרנו את מקורותיה. ואחר כך עברנו להתאמן באימון.

אני הצלחתי לזהות את ההבדל בין שפת הגוף שלי לזו של אחרים. אני מרגישה שאצלי זה משהו הרבה יותר מינימליסטי. מאופק משהו לעומת מה שחוויתי אצל אחרים. אני שואלת את עצמי למה זה וחשבתי שאולי אני מביאה איתי בשפת הגוף איזה חשש לא 'לתת לעצמי להגיד יותר מדי' מחשש פן הדברים יצאו משליטה ולא אוכל לשלוט בהם. לא יודעת אם זו התשובה אבל זו אפשרות.

אחר כך, בדרך הביתה, שאלתי את עצמי אם יש מקומות שבהם אני מרשה לעצמי להיות חופשיה, לא לתת לגבולות לעצור אותי ולאפשר לעצמי להיות חופשיה ולתת ביטוי לרגשות שלי בטווח המלא שלהם. מצאתי מקומות כאלה. כשחשבתי עליהם הרגשתי טוב עם עצמי ושאלתי את עצמי למה פה כן ושם לא. ומה מפחיד אותי .

אין לי תשובות רק מחשבות

היום מתחילים מוקדם. 8:30 על הכסאות ואז אסע הביתה. אני אוהבת את הנסיעות האלה הביתה כשאני זורמת עם המחשבות שזורמות יחד עם הדרך....ואחרי זה לצלול לשינת צהרים מתוקה ומחובקת...