עשיתי פה מעשה לא יפה, ולא הייתי לבד בזה. בלהט הכעס על ספאם התגובות הפקאצי, השתלחתי בבלוגרית בת 12, ובלי להתכוון* השתמשתי בכוחי לרעה וגרמתי לחלק מהקוראים שלי להגיע אליה לבלוג ולהשתלח בה גם כן. לא בדיוק כוחות.
היא חשבה לעזוב, ואז התחרטה, וטוב שכך. בריונות מילולית שמופנית נגדך היא לא סיבה לעזוב, בדיוק להיפך (ומי כמוני, שבע טוקבקים פה ובאתרי החדשות בהם עבדתי, יודע כמה זה נכון).
היו צדיקים בודדים שהעירו לי על מה שעשיתי, וכשהנימוקים הצטברו, הבנתי שטעיתי. אני מצרף פה את ההתנצלות, שנשלחה לבלוגרית ההיא באימייל, לא כדי להראות עד כמה אני גדול נפש (הסיפור הזה הוציא אותי מאוד קטן), אלא כדי להודות בטעות שלי בפומבי, ולתת למי שהצטרף לעליהום שלי על הבלוגרית ההיא חומר למחשבה.
שלום לך.
אני עידו קינן מהבלוג "חדר 404". כשפרסמת בבלוג שלי תגובה שקוראת לאנשים להיכנס לבלוג שלך – התעצבנתי, כי את לא הבלוגרית הראשונה שעושה את זה – את בערך הבלוגרית האלף. כנראה שלא ידעת כמה זה מרגיז, ולא עשית את זה מרוע לב.
אבל מה שאני עשיתי היה עוד יותר לא בסדר. ברגע של כעס העלבתי אותך בפומבי, וגרמתי לאחרים לבוא ולהעליב אותך, עד שרצית לעזוב את ישראבלוג. ממש לא התכוונתי שהקוראים שלי יבואו ויגידו לך דברים מגעילים. אבל זה קרה, ועל זה אני מתנצל. אני מקווה שלא נפגעת מדי, שלא תעזבי את ישראבלוג, ושאת מסוגלת לסלוח לי.
- עידו קינן
* באמת בלי להתכוון; כשאני רוצה להפעיל את הקוראים שלי, אני אומר זאת במפורש
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
