מימין לשמאל: עידו ועידו (צילום ימני: לא ידוע, באדיבות ארכיון הלמו; צילום שמאלי: גדי שמשון)

בואו נסגור את צונאמי ההאדרה העצמית הזה ("העיר", "העין השביעית", ובקרוב כנראה "netמגזין") עם האייטם של כרמל וייסמן על איך היא גילתה אותי. הרבה מהעובדות שם לא מדויקות, אבל רוח הדברים נכונה בהחלט (וזה גם כתוב נורא מצחיק. החיים שלי בסיטקום)

מעכשיו, ולמשך כמה ימים לפחות, נעמיד פנים שאני לא גרפומן נרקיסיסט מזן מיברגי (יכתוב או לא יכתוב ב"העיר"? ביקר השבוע במערכת לשיחה לא קצרה, אז יש תקווה), אלא כותב מוכשר ונערץ כעופר שכטר (כלומר, נערץ כעופר שכטר; אין לי מושג איך הוא כותב), והרשומות יעסקו בעולם החיצוני לי, ולא בי. דיל?

עדכון 16.04.2004

אני מפרסם פה את הפוסט של וייסמן במלואו, למקרה שהיא תחליט יום אחד למחוק אותו:

צנח לו זלזל, צמח לו קינן

חשיפה: מקורותיו ההיסטוריים של כלבלב השמירה של האינטרנט

לעידו קינן מנענע כבר כל כך משעמם באינטרנט שהוא מתחיל לירוק לבאר ממנה הוא שותה ולחצרץ לתוך הרחם שממנו נולד.... ללא בקשת תגובה בהתאם לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ללא התראה מוקדמת וגם לא אזהרה שלאחר-מעשה, הולבנו פני ברבים היום. נדרש אדם זר כדי להעביר לידי את הקטע הבא שפורסם הבוקר בניוזלטר של נענע:

אז קודם כל, תגובה: אנחנו לגלגנו על כל הילדודס בישרא-בלוג בזמנו. זו בדיוק הסיבה שבגללה הצטרפנו למקום כמו רשימות, כדי להראות לעולם מה זה בלוג אמיתי! נכון, דרור? ללא קשר, לך, עידו, אין מחילה. האם נגמרו הרשעים באינטרנט שמוכרחים להתחיל לפשפש בציציותיה של הפיה הטובה/המלאכית השומרת שלך? אז נכון שאתה הכתב החוקר ה(כמעט) יחיד באינטרנט הישראלי (והסליחה עם גל מור) ולפעמים גם לך נגמרת ההשראה. אבל תסלח לי אם אנהג כמנהג אבותינו, ואשיב לך כגמולך, בעין תחת עין, ובחשיפה תחת חשיפה.

על עצם קיומו ופועלו של עידו קינן, רק את עצמי להאשים יכולתי. שהרי אני בראתי את הדינוזאור הזה, אני הפחתי רוח כתיבה בפגר הזה ולא פעם אחת, אלא פעמיים. או במילים אחרות – חשיפה שערורייתית תתרחש כאן הערב, רבותיי! ובמהלכה אספר כיצד אני ולא אחרת, גיליתי את עידו קינן. בזכותי/באשמתי הוא חופר ברשת ומקשקש לכם במוח כיום. וגם אם אתם לא מהברנז'ה ולא מכירים את עידו, הישארו עמי לקטע הבא כדי להבין איך מרימים כוכב נופל בדיוק בזווית שהוא יוכל לירוק לך בפרצוף.

ילד חצוף עם דודה חטטנית

בראשית שנת 2000 כתבתי טור ספק חדשותי ספק סאטירי בוואלה!היום ז"ל שזכה לפופולאריות רבה (מצטערת שאין לינק, הארכיון מת). בין מכתבי המעריצים הרבים שנהגתי לקבל אחרי כל טור, השתרבב לו יום אחד מכתב זועם, באנגלית, מאיזה צוציק בן 20 ויומיים בשם עידו קינן. הצוונציק האלמוני הזה הטיף לי, כוכבת וואלה, על אתיקה עיתונאית ושאני לא בודקת עובדות וחטאתי למיקרוסופט באיזה אייטם שפרסמתי. מבלי להמתין לתגובתי הוא נאם שם שנמאס לו מכל העיתונאים האלה שלא עושים את מלאכתם לפי הספר. כי כשהוא היה בתיכון וכתב טור במקומון חולון-בת ים, הכול היה אחרת.

כל עיתונאי מצוי עם אגו בריא היה מתעלם מהמייל הזה ומשאיר את עידו קבור לנצח בזכרונות חולון-בת ים שלו. רק אני, נשמה טובה, ישבתי וכתבתי לו שהטעות הייתה בכלל במקור, ואני לא בודקת עובדות כשמקום כמו ה-register רושם דברים כאלה ושבכלל מצווה לרדת על מיקרוסופט. כמו כן הסכמתי איתו שהעיתונאים זה לא מה שהיה פעם, עצלנים שכאלה, מעתיקים הכל ממקום אחר באינטרנט. הצוציק הנמרץ התרצה ודפק כמה פרצופונים מחייכים אבל לא ויתר. הוא אסף לי את כל פרטיה האמיתיים של הטעות המדוברת ועוד כמה עובדות מיותרות לחלוטין סביב זה וסיפר לי בארשת חשיבות שהאחראית למחדל היא דודה שלו, ספרנית בכירה בספרייה הלאומית של ניו יורק.

אח, כמה חבל שלא שמרתי את ההתכתבות המקורית שלנו, הייתם מתמוגגים, אבל מי ידע שיום אחד אזדקק לה? עידו הוסיף וליקק לדודה הכול יודעת שלו והתרברב כי היא יכולה לאתר כל סוג של מידע, הזוי וקשה ככל שיהיה, תוך ימים ספורים. הדודה המסוכנת נשמעה לי אחת מאותן ספרניות מרושעות שנהנות להראות לנו שכוח המידע בידיהן בכל פעם שאנחנו צריכים איזה ספר מהאוניברסיטה. הייתי מוכרחה לנקום בשם אגודות הסטודנטים העולמיות, אז ביקשתי מעידו לתפעל אותה במשימות סרק שונות, שהיא עמדה בהן ללא חת, להפתעתי. כנראה אישה מאד משועממת.

בינתיים, עידו ואני המשכנו להתכתב במרץ על מהות התחת של החיים (עוד לפני ששרי אריסון ידעה שזה הייעוד שלה וכשהלמו היה סתם עוד משתתף בקהילת הפורומים של רוטר) והילד נשא חן בעיני. מהאימיילים היה אפשר להבין שהוא ילדון מתלהב שכזה אבל היה בו גם משהו נכון, זיק של עיתונות אמיתית בטעם של פעם שמת להתממש ואף אחד לא נותן לו צ'אנס. בינתיים הוא עבד בתמיכה של סאפיינס וחשב שיהיה עובד צווארון כחלחל עד ערוב ימיו. אך לגורל היו תוכניות אחרות עבורו, שלא כללו פנסיה ממפעל הייטק.

חי על רטאלין ומסנן פורנוגראפיה

כעבור חצי שנה עברתי לעבוד בסיוון.קום/טרום דה-נט ז"ל שסופחה להיות וואלה!מחשבים ז"ל (יותר מדי גוויות בפוסט אחד). בסיוון חיפשו מבזקן רשת מתחיל בשכר זעום ואני סידרתי לעידו ראיון. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את הילד אחרי התכתבות ארוכה, והופתעתי כשלמשרד נכנס בחור שמנמן עם תלתלים על כל הפרצוף ועיני תכלת כלבלביות. בסוף היום הראשון שלו בעבודה, איך שהוא יצא מהדלת, עורכת החדשות מיכל סבו (כיום ב"הארץ") זינקה ממקומה ודרשה לפטר אותו. "אני מצטערת, כרמל, אני לא יכולה איתו, הוא בלתי נלאה, הוא משגע אותי, אי אפשר לעבוד ככה" התלוננה.

מסתבר שאותה התלהבות נמרצת שמשכה את תשומת לבי במיילים, הייתה רק קצה הקרחון של התנהגותו המעיקה במציאות. הבחור היה מתלהב היסטרי, משהו שבאמת קשה לעבוד איתו ובעל סממנים קשים של היפראקטיביות קלינית. ובכל זאת, היה בו איזה כשרון גולמי מנצנץ. התחננתי למיכל שתתן לו צ'אנס, שתשים אותו על רטאלין והתחייבתי שהסבלנות תשתלם. כשעידו הגיע למחרת תפסתי אותו לשיחה ורמזתי לו שירגיע. הוא לא בדיוק ידע מה להרגיע כי נראה שעוד ברחם הוא היה מתלהב, אבל הוא בכל זאת הצליח לדכא את טבעו במידה שהניחה את דעתה של מיכל, או לפחות להפסיק להתפרץ לחדרה עם סקופים נבובים בזמן שהיא נרגעת עם צ'איקובסקי.

כעבור כמה חודשים של שפשוף וליטוש, הצוציק התחיל לעשות קולות של יהלום קבור בחול ולהרים אייטמים מקוריים בנושאי אינטרנט, דבר שלא נראה כמותו ברשת הישראלית לפני כן. הוא פשוט היה באמת נודניק היפראקטיבי וכל מה שהיה צריך לעשות זה לתעל את פרץ האנרגיה הזה לאפיקים הנכונים. אז שלחנו אותו להתיש אנשים כמו יואב יצחק, נועם רוטר ודוברת "בזק" וזה השתלם. עד מהרה הוא צבר לו מוניטין לא רע ואף פיזר כמה סקופים למעריב והארץ. אני כבר הסתובבתי בחזה נפוח, גאה בתגלית שלי ועידו היה באמת בשיאו, כשפתאום סיוון/דה-נט/וואלה-מחשבים קרס ונסגר. מה יעלה עתה בגורלו של עידו?

על אף היותו כוכב עולה, הטיימינג של מפולת האינטרנט היה בעוכריו והילד נאלץ לחזור לצווארון הכחלחל והפעם באמת כחלחל. הג'וב שהוא מצא לעצמו היה לא פחות מאשר מסנן תכנים פורנוגראפיים במשרדי ICQ בתל אביב. כן רבותיי, זה היה הפרצוף מאחורי האחוריים שלא נשלחו אליכם באייסי. עוד חצי שנה עברה ובקצב הרצחני והאכזרי של הרשת, עידו קינן נשכח מלב עם. שפחתכם הנאמנה התגלגלה בינתיים לנענע, עשתה קצת חדשות וחנכה טור חדש על סקס והרשת. והנה יום אחד, דבירסקי עורך נענע, מודיע לנו שהולכים לרענן את ערוץ חיים ברשת לרמת מגזין של ממש, שימלא את החלל הכבד שהותיר אחריו דה-נט ז"ל, ומחפשים כתבים מדליקים.

אנוכי, פיה טובה מלאכית זכה שכמותי, בכלל לא חשבתי לדחוף את עצמי. תחת זאת, מיד רעננתי את זכרונו העמום של דבירסקי אודות עידו קינן, הכוכב שנפל, ונשבעתי שיש לו פוטנציאל של סופרסטאר. אותו זמן איבדתי קשר לחלוטין עם עידו ומזל שזכרתי את אפיוני משרתו המשונה. כשהתקשרתי למרכזייה של ICQ מלמלתי משהו כמו "יש לכם שם אחד עידו קינן, תימהוני עם תלתלים ענקיים שמסנן פורנוגרפיה?" והועברתי אליו מיידית ללא אומר. תוך ימים ספורים עידו התפטר מאייסיקיו, נחת בנענע והשאר היסטוריה.

מימין: צעיר וחוגג עם הח'ברה של רוטר, משמאל: בזקנתו, עם הטיפה המרה בחתונה של דבירסקי. באדיבות הלמו וגדי שמשון.

היום זה פשוט תענוג לקרוא אותו, בנענע, בבלוג שלו ובכל הפסבדונים המוזרים שלו. הוא התחיל אפילו לעשות תרבות וכל הכישרון הזה שבעבע מתחת לרטאלין בא על מימושו הסופני. בימי סיוון העליזים שימשתי גם יועצת שלו לענייני זוגיות שרוטה (ואצל בנים כמו עידו זה דווקא הבנות שמתגלות כשרוטות) ואפילו עודדתי אותו לנסוע בעקבות פסיכופאטית אחת לדרום אמריקה. היום הוא מצא לו בחורה בגילי(!), מיכל יפה המיתולוגית מעכבר העיר, ועצות הוא בטח כבר לא צריך. אז מצד אחד, זה נורא כיף לפסל כוכב במו ידיך. מצד שני, כשניסיתי להציע לדבירסקי שישלם לי עליו תמלוגים, הוא שקל ברצינות לקצץ לו במשכורת.

עכשיו אתם מבינים למה אני מצפה ממנו לנאמנות אין קץ לכל הפחות. אז אם הוא הגיע למצב שהוא מוכרח להתעסק איתי מעל גבי הניוזלטר של נענע, אז כנראה שבאמת התוכן באינטרנט פשט את הרגל.

קדיש לשרידי הגופה של דה-נט

הכתבה מוקדשת בהומור, אהבה וגאווה לעידו קינן האגדי, למען הדורות הבאים שלא יידעו את כרמל.

פורסם במדור 10 ביולי 2003 01:47 תחת תרבות אינטרנט | 33 תגובות