תלוי בטובת הכלב: השופט שאול שוחט מבית המשפט לענייני משפחה פסק לאחרונה (תמ"ש (ת"א) 32405/01), כי חיות המחמד של זוג שהתגרש יישארו עם האישה, לאחר שמומחה לזואולוגיה קבע שטובת החיות דורשת זאת.
ולא סתם חיות מחמד, כפי שנראה בפסק הדין: "מעשה בחתולה עיוורת וכלבה חסרת רחם שנאספו אל ביתם של התובע והנתבעת (להלן שניהם: 'בני הזוג') וזכו לטיפול מסור, ליד מלטפת ולהרבה חום ואהבה. [...] דומה שבני הזוג התייחסו לבעלי החיים משל היו ילדיהם הקטינים. [...] משנפרדו בני הזוג הפכו בעלי החיים, מבחינתם, לחפצים, לרכוש משותף שיש להאבק על חלוקתו. כך למשל טוען התובע, כי החתולה והכלבה הם 'נכס משותף' לו ולנתבעת [...] וכי אלה ניטלו על ידי הנתבעת, לעת עזיבתה, כמו גם ויחד עם, מטלטלין נוספים משותפים שנטלה עמה [...] לפיכך עותר הוא לשהיית 'חפצים' אלה במחציתו חלק כחלק עם התובעת (משל היו משחק מחשב) ולחלופין לקבלת מי מהם לבעלותו תמורת ויתור על האחר לבעלות הנתבעת (משל חלוקה של טלויזיה ווידאו).
[...]
אין מחלוקת שהקשר בן התובע לכלבה שיינה איננו קשר עמוק. הגם שהכלבה מכירה אותו, דומה שזה לא היה כל כך מעניינה להפגש עמו ולא היה איכפת לה להפרד ממנו. [...] התרשמותי היא שהתעקשותו של התובע לקבל לרשותו את הכלבה שיינה לא באה לשמה. הכלבה שיינה מהווה מבחינתו של התובע כלי, אמצעי, דרכו ישמר לו קשר מסוים עם הנתבעת".
שימו לב שהשופט שוחט לא קבע שהיחס המשפטי לבע"ח חייב להיות זהה יחס לילדים משותפים, אבל מפסיקתו עולה שהם גם לא צריכים בהכרח לקבל יחס של רכוש. בפסק הדין (שמומלץ לקרוא) מובאות גישות שונות בנושא, מפסיקות בארץ ובחו"ל.
(הגעתי אל פסק הדין מידיעה באתר הפקולטה למשפטים של אונ' חיפה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
