כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2003
לך תמצוץ מטבעות ממכונה!
המתיחה של גילעד נס לאחד באפריל, כתבה פיקטיבית על סטארטאפ לחיטוי קבוע של מטבעות, הגיעה בזמן לא טוב: שבועיים לאחר מכן, הסתיים עידן האסימונים ברכבת התחתית של ניו יורק, ואיתו הלך לעולמו אחד הפשעים המגעילים שידעה ניו יורק: מציצת אסימונים (הכתבה בארכיון של הג'ייסון בלייר טיימס, בתשלום).
ככה זה עובד: המוצץ תוקע משהו בחריץ של האסימונים בכניסה לרכבת התחתית. נוסע מכניס מטבע, לא מצליח להיכנס ועוזב את המקום. המוצץ מצמיד את שפתיו לחריץ ושואב את המטבע, דולר וחצי שוויו. ההתמודדות עם הבעיה, עד להכחדת האסימונים, היה מעקב וריסוס גז מדמיע או פלפל חריף אל תוך החריצים.
אחד המוצצים אמר בראיון ל-LA טיימס: "זמנים קשים גורמים לך לעשות זאת. בכל אופן, נישקתי נשים גרועות יותר".
| |
לארה, תפסיקי להסתכל עלי כשאני ישן!
הליבידו של מערכת חדר 404, למרות איך שזה נראה, לא מת לחלוטין, אלא איבד נוזלים ועבר למצב נבגי. ולארה קרופט היא בדיוק המים שנחוצים כדי להעיר את הנבג הזה.
מנויי אתר הסאן, אני קורא, יכולים לזכות בבובה של לארה בגובה של בערך 1.73 מטר. הסאן מציע: "דמיינו לעצמכם שיהיה לכם אותה במרפסת או במבואה, מקדמת את פני האורחים, או בוהה בכם מעברו השני של חדר השינה כשאתם מתעוררים". אני לא יודע מה הגיברת תחשוב על זה, אבל אני יודע שאני לא הייתי רוצה להתעורר כשבחורה חמושה (התאפקתי עם הבדיחה, בחיי שזה עולה לי בדמים) בוהה בי עם המבט המרושע הזה:
| |
מדברים מהשטח
"אני לא בטוח שמיכל תשמח מזה שזה יהיה כתוב במדור רכילות, והיא בטח לא תשמח שאני אשתף איתך פעולה ואתן לך תגובה. כרגע אני בשירותים, ועוד מעט היא תהיה לידי, אז אולי נחזור אליך" – רל נדל מגיב על לידה של אחותו, מיכל, לאריק מילמן ממדור הרכילות "הסיירת" של זמן תל אביב (20/06/03).
בהתחלה הצחיק אותי העניין של "אני בשירותים, ועוד מעט היא תהיה לידי", מהכיוון של "אצלי במשפחה נהוג להיפגש בסלון". אבל אז איתרתי את המוקד האמיתי של התגובה המוזרה הזאת: רל נדל עונה לטלפון בשירותים.
התחלתם שיחה, הטבע קורא ואתם לא רוצים לנתק – ניחא. אבל לקחת את הטלפון לשירותים, כאילו יתמוטט העולם אם לא תענו לפלצפון שתי דקות? יאללה יאללה. ואם אתם מדברים עם מישהו מהשירותים – לדווח לו שאתם בשירותים נראה לי כמו משהו שהוא יסלח לכם אם לא תחלקו עמו. במיוחד אם הוא כתב רכילות.
ולדבר עם מישהו משירותים ציבוריים, כשאין לכם שליטה על הרעשים שאנשים אחרים עושים, זו כבר גירסת האקסטרים של הספורט המוזר הזה.
ולא שזה חריג. ביקורים בשירותים של המפעל, למשל, מעלים מסקנות כלכליות-חברתיות מעניינות, כמו יכולתם של אנשי מכירות לסגור עסקה בעודם, איך נאמר זאת בעדינות אופיינית, מחרבנים. היום שמעתי אחד מהם מלהג בקולי קולות מתוך תאו, כשבמקביל הוא מפעיל את בני המעיים וגם קורא עיתון. האולר השוויצרי האנושי ממש.
| |
בני ישראל לכו ונשיר: הבילויים מול הבליינים
את להקת "הבילויים" גילה (לי, לפחות) הצביק, שמצא אותם במדור מוות לקאזאה!. בניגוד למקובל, שירם המהפנט "שאול מופז" לא היה הסינגל שמבשר את בוא הדיסק המשעמם. "נפלא פה" הוא גם כן שיר נפלא, עם לחן קליט, סולן עם קול נעים שנוטה מפעם בפעם לצרידות של מישהו שמתאמץ יותר מדי, ומילים שמעבירות מסר סאטירי, פוליטי וחד בלי להידרדר לקלישאות. משמיעות בודדות, "אוטו זבל" פחות חד, אבל לא פחות נעים.
אפילו השם שלהם מצריך כמה שניות של מחשבה: "הבילויים" זה קשור לבילוי, או לתנועת הביל"ויים? זה ציונות או אסקפיזם? ואם אסקפיזם, יש לאן?
את "הבליינים" גיליתי בעל כורחי, כששירם "השוביניסט" נטחן בתחנות שאני מאזין להן, ושאינן גלגל"צ כלל וכלל. "מה זה השיר הנורא הזה?", שאלתי את שוטף מוח אחרי האזנה מדוקדקת למילות השיר המטופשות בעליל ("לא רוצה להיות עם אף אחד ברוגז / לא רוצה לאכול אורז", אם זכרוני אינו בוגד בי). "אה, זה מאור כהן", האיר השוטף את עיני. "לא נכון", השבתי. "בטח, הוא תמיד עושה שירים חסרי משמעות ונורא קליטים. אתה לא זוכר את 'לא תבואי שישי שבת'?".
זוכר. מאור כהן הזה, יודע מצוין לעשות מוזיקה שלא חשוב לך לזכור שלוש וחצי שניות אחרי. "שיר קטן עם שתי מילים / מכר חמישים אלף עותקים / כן זה נכון", וזה לא אני אמרתי, זה הוא.
אז נרשמתי לרשימת התפוצה של הבילויים, ואני מחכה להתרחשויות. אולי לימור לבנת תעשה להם את הטובה של הלייף ותצא נגדם בפומבי. ואולי מאור כהן יסרב להופיע איתם.
| |
גירסת מיני-ישראל לחומה ומגדל
אני קורא בניוזלטר של ערוץ 7 שוועד רבני יש"ע יצא אתמול ב"מבצע מכפיל", שמטרתו להקים מספר רב של מאחזים ולאייש נקודות אסטרטגיות, בתגובה ל"החרבת יישובים וגירוש יושביהם" (פינוי מאחזים, פורגיב מיי פרנץ').
ומה מתכננים האנשים האלה, שאיבדו תקווה מול אלות המשטרה? בהוראות שהוציא הוועד כתוב ש"כל מאחז צריך לכלול בעת העלייה הראשונה לא יותר משני אוהלים ודגל, אספקה מינימלית הכרחית ומספר אנשים שדי בו כדי להחזיקו [...] עיקר המאמץ צריך להיות מרוכז בתכנון העתודות שיקימו את המאחז שנית ושלישית לאחר העקירות הצפויות. יש להיות מוכנים נפשית ופיסית להקמה חוזרת ונשנית – לא לעימותים. שני אוהלים, דגל, חיוך רחב ואורך רוח – זה כל מה שנחוץ".
הם מנסים לשחזר את ימי חומה ומגדל, אבל הם לא אומרים את זה (לפחות לא בציטוטים שהופיעו בניוזלטר). האם המתנחלים ויתרו על מיתוגם כחלוצי הציונות של ימינו, זמן לא רב לאחר שאותו ועד הכריז כי הציונות החילונית סיימה את תפקידה?
ועוד מסימני המיתון: ח"כ אורי אריאל מנסה לארגן עבודה לקבלנים פרטיים, על ידי דרישה להפריט את פינוי המאחזים ולהעבירם לידיהם, כשם שהריסות בתים לא חוקיים במזרח ירושלים נעשות על ידי קבלני הריסות ולא המשטרה או הצבא.
| |
ח"כים כותבים שירה
"מהיום ילדים,
נוער ומבוגרים
חשופים בטלוויזיה הביתית לגירויים מיניים
זמינים
שעל ידי לחיצת כפתור,
את הסקרנות שלהם תפתור"
– ח"כ גילה גמליאל (ליכוד) בדיון על חזרתו של ערוץ פלייבוי לשידור ("אופנת סג"ל", סופשבוע מעריב, 27/06/03).
ואתם תגידו לי, זה לא שווה לנו כמה אלפי שקלים, לקנות לה מחשב כדי שתוכל להעלות את שיריה לבלוגיה?
| |
ברווז צולע – טומי לפיד והספות
לומדים מטעויות
"אם לומדים את מקצוע השיפוט, אין סיכוי שאדם שפל יסתנן לתוך המערכת כפי שקרה בגרמניה הנאצית וברוסיה הקומוניסטית", מצוטט שר המשפטים, יוסף לפיד, מתוך דברים שאמר בטקס מינוי שופטים חדשים לביהמ"ש העליון ולמחוזיים ("לפיד מציע: בית ספר לשופטים" / שלי פז, מעריב 17/06/03).
למחרת פורסם בעיתון אייטם לא חתום תחת הכותרת "תיקון: 'ביה"ס לשופטים'" (ובאתר מעריב בכותרת "תיקון - שר המשפטים"). "בידיעה שפורסמה אתמול על דבריו של המשפטים יוסף לפיד בטקס השבעת השופטים חל שיבוש. בניגוד למה שהשתמע מן הכתוב דיבר השר בנאומו על שני נושאים בנפרד. בדברו על הליך בחירת השופטים אמר השר כי יתכן ורצוי לחייב לימוד אקדמי במסלול השפיטה. בדברו על חשיבות הדמוקרטיה הביא השר לדוגמה את הנאציזם והקומוניזם, שניצלו את החוק כדי לעשות מעשים המנוגדים לה". אין פה הכחשה של הציטוט המפורש, אלא טענה ל"שיבוש".
אם מתעלמים מחברותם רבת השנים של לפיד ושל העורך הראשי של מעריב, אמנון דנקנר, ואם מתעלמים מהדרת הכבוד שנושא בתוכו תפקיד שר המשפטים, קשה להבין איך הציטוט המפורש של לפיד יכול היה להתפרש באופן שונה. אם מתעלמים.
תמונות קשות
נטשה מוזגוביה מידיעות אחרונות מספרת על "ח"כים במכון ליווי" (16/06/03), ידיעה שהופיעה במלואה בעמוד 19, וזכתה להפניה עם תמונה צבעונית בשער האחורי. "הפרוצות, בלבוש מינימלי, חיכו ללקוחות, ישובות על ספות אדומות", נכתב גם בפנים וגם בחוץ. בתי זונות אולי מזוהים עם ספות אדומות, אבל הצילום של שאול גולן מציג תמונה שחורה יותר.
| |
חס וחלילה
איתי בנר, אושיית רשת ועורך אתר האוכל גודפוד, החליט לעבור לצמחים למשך חודש, כדי להבין את הצמחונים. "מצב החסה", שהיה צריך להיות בלוג יומי, הוא התיעוד השבועי (שבוע 1, 2) של ההחלטה הזאת.
נער ברוקולי, מתוך אתר "גברות החסה" (לנקניקיות בתמונה אין קשר לחיות)
והנה רשומה של חדר 404 על הקשר בין חסה ודוגמנות.
| |
ישו, תמחק ת'חיוך מהפרצוף!
בטורינו, איטליה, יש קרע של בד ששימש לעטיפת גופה (Shroud of Turin), עליו מופיעים פנים דמויי ישו, ויש הסבורים כי מדובר בתכריכים המקוריים של אבי הנצרות.
מיקרוביולוג אמריקאי בשם סטיבן מאטינגלי (Mattingly) טוען עכשיו שהציור העתיק לא נוצר על ידי אדם או כוח עליון, אלא מחמצון של חלבונים מחיידקים שהיו על פניו של המת.
| |
מי בהמה
לא חשבתי שאפשר להנפיק קטע כל כך מצחיק על הספארי ברמת-גן. מוות לי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
