קוראים לזה חיים.

מה בכלל עובר עליי?

אני מאוד אפאתית.

יצא שהרחקתי מלא אנשים מהחיים שלי, לא במובן של לדחוק אותם החוצה, אלא פשוט, היו לי עיסוקים אחרים.

הייתי בחו"ל, שזה מן הסתם גרם לנתק גדול.

חזרתי, כמעט ישר נחתתי לעבודה ולקורס פסיכומטרי.

ועכשיו, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אני לא בטוחה שאני בכלל יצור חברתי עדיין.

והאם בכלל שווה לטרוח?

עוד חודשיים אני שוב טסה.

כנראה לפחות זמן.

חייתי כל כך הרבה זמן בנתק.

מהחלטה ברורה של להתרחק מחיי חברה כדי שאני אוכל להתמקד בלימודים,

מההחלטה המודעת של "לשבת על הספסל" כי קצת נמאס לי מכל שטויות הדייטינג האלו,

החלטות שעשיתי לפני חצי שנה,

ואין לי מושג איך לעשות להן Undo.

סגרתי את עצמי כל כך.

אני כל כך רגילה לומר "לא" שאני אפילו לא זוכרת מה זה "כן".

אני חיה בניוון, בבריחה מהמציאות.

אני עובדת, אני ישנה, אני מתעמלת קצת ובשאר הזמן אני בד"כ רואה טלוויזיה.

מתמכרת לסדרות, מתמכרת לספרים.

הכל כדי לא להתמודד עם החיים שלי.

בכלל יש לי חיים?

הסלוגן של אלפא רומיאו אומר את זה יותר טוב ממני,

"זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי"

ואני חושבת שזה מה שאני עושה.

נושמת, מתקיימת, לא חיה.

איך חיים?

יצאתי למסיבה בפורים, כבר הרבה זמן שלא יצאתי למסיבות.

לא ממש נהנתי.

לא היה לי לב לומר את זה בקול, החברים שבאתי איתם נראו שהם נהנים כל כך.

לא סבלתי, טוב, לא כל הזמן.

סבלתי כי כאבו לי הרגליים והייתי עייפה, כי היה מסריח מסיגריות, והרגשתי ששופטים אותי,

המוזיקה לא הייתה הטעם שלי, ולמען האמת, הפעם האחרונה שרקדתי היה במחנה קיץ עם ילדים,

אני אפילו לא זוכרת איך רוקדים כמו בחורה, תנועות נעות וקצת סליזיות, כדי להראות מושכת,

אני רוקדת כמו ילדה קטנה, זזה עם המוזיקה ועושה מה שמרגיש טוב, 

ומה שמרגיש טוב, לא מרגיש טוב כשאני מרגישה שמסתכלים עליי במבט של "מה היא עושה?"

היו מלא בנות יפות מסביבי וזה גרם לי להרגיש סתמית ומטופשת.

המסיבה הזאת בעיקר גרמה לי להבין שמסיבות זה כבר לא הסצנה שלי.

צריך לעשות יותר מדי בחירות עכשיו.

מה אני עושה שנה הבאה?

אני הולכת לאוניברסיטה? לאיזה מקצוע?

אני אמשיך לעבוד ואחסוך לדרום אמריקה, החלום הישן שפתאום נראה כל כך רחוק?

אני אולי אלך לשנת שליחות?

אם אני כל כך רוצה את זה, למה אני מתעכבת עם זה?

למה אני לא שולחת את קורות החיים שלי ומתחילה עם התהליך?

מה אני פאקינג עושה עם החיים שלי עכשיו?

I have become comftorbly numb

ואין שום דרך לומר את זה יותר טוב.

איך בכלל חוזרים לחיים?