עברו שנתיים מהפוסט האחרון שלי.

זה חתיכת תקופה.

זה כמו כל השירות שלי.

זה הרבה זמן.

הסתדרתי לא רע אפשר לומר, ז'תומרת מבחינת כתיבה לא מבחינת חיים.

מבחינת חיים תמיד קאקי לי. נראה לי אפילו שככה עדיף, כי כשטוב זה מתחיל לשעמם...

אז באמת שמצחיק להגיד אבל -לא- התגעגעתי לכתוב כאן אפילו לא קצת. ואפילו שכל שנות ההתבגרות שלי פרוסות כאן כמו עוגת תפוחים טרייה.

אני זוכרת שפעם, מתחת לשם אצלי בבלוג היה רשום שאני בת 15.

15!

ואז חשבתי ששיעור תנ"ך זה הדבר הכי גרוע שיקרה לי...

אז עכשיו אני כבר בת 21 ויודעת טוב יותר מזה.

הרגשתי נוסטלגיה קלילה לכתוב כאן, מזה שנתיים. אחרי שמחקתי את הבלוג הזה כי הרגשתי שהמים הגיעו עד נפש.

מאז הכל השתנה, ואפילו לא היה לי קישור לאתר הזה עד שקיבלתי מייל שמודיע שהולכים למחוק את הבלוג סופית. (הוא הרי כבר מחוק אז מה חדש?).

האמת התכוונתי לכתוב שתי שורות ויצא לי מאמר. זיינת שכל כמו תמיד.

אני בהחלט לא הולכת להפוך את זה להרגל-

ערב נעים.

נ.ב - מה גם שרשימת הקבועים שלי עומדת על 0. שזה לא תקין בעליל אבל לא נראה לי שנשארו פה אנשים מהתקופה היפה הזו שפעם היתה כאן.

הו וול....