חרונולוגיה חסרת חשיבות

פקידת הקבלה במלון חייכה והגישה שני בקבוקי מים מינרליים. חייכנו אליה חזרה ושתינו מהבקבוקים. זאת הייתה הפעולה הראשונה שעשתה פקידת הקבלה. קודם כל, נתנה לנו מים. כל כך פשוט. כי אורח המגיע לבית מלון מגיע אחרי נסיעה ארוכה, טיסה ארוכה, מתישה, עם מזוודות כבדות ורבות, ללא שינה נורמלית. ברור שהוא מותש. אז פקידת הקבלה מאוששת את נפשו עם בקבוק מים, לפני הכל. כך, הצעד הראשון של לתת משנה את כל היחס שהאורח נותן למלון. זה פשוט וזה זול. בקבוק מים קטן וזול הופך את המלון למאיר פנים וחיובי.

במטוס, לעומת זאת, דורשים כסף על האוכל. זה כבר מגוחך. טיסה של חמש שעות, ויותר, ודורשים כסף על האוכל. השתיה חינם, אבל סנדביץ יעלה שישה דולר שלמים. האם זה מה שיפיל את חברת התעופה? הכרטיסים שלה אכן הכי זולים. זולים בכעשרה דולר מחברות אחרות. אם יונייטד תיקח עוד 6 דולר, עדיין רוב האנשים יקנו ממנה את הכרטיס. אז היא גם תוכל לתת את הסנדביצים חינם. בכלל, מחיר העלות של הסנדביץ הוא פחות משישה דולר. האם יונייטד לא יכולה לעמוד בלספוג את 4 הדולרים שעולים לה הסנדביצים. האם השנאה שהיא זוכה מהנוסע, שיודע שמנצלים אותו, שאם יוכל לא יחזור לאותה חברת תעופה שמנצלת אותו בלי בושה, שווה ליונייטד את ששת הדולרים שהיא מבקשת על הסנדביץ. יחסי ציבור גרועים עולים הרבה יותר משישה דולרים. יונייטד סביר שילמדו זאת בדרך הקשה.

אנחנו משלמים הרבה וחוסר ההגינות בתעשיית התיירות זועק לשמיים ונוגע בהם. בתעשייה זאת יש אפלייה קשה כנגד אנשים רזים. דמיינו לעצמכם אדם ששוקל 60 קילו ועולה למטוס עם תיק של 30 קילו. הוא ישלם משקל עודף בענק. אדם ששוקל 120 קילו ועולה עם תיק של 20 קילו לא ישלם משקל עודף. למרות שהאדם המלא העלה למטוס 140 קילו של משקל בעוד האדם הרזה העלה למטוס רק 90 קילו, כמעט חמשים אחוז הבדל. שלא נדבר על המקום בכיסא שהאדם המלא תופס ושמפריע לאנשים שסביבו.

ככה זה כשמבלים זמן רב מדי במטוסים או תיירות. נהנים.