חרונולוגיה חסרת חשיבות

מזל טוב. תודה. אני בן ששים ואחד היום. לא חשבתי שאגיע לגיל הזה בכלל. שתיקה.

זאת תשובה שלוקחת אותך אחורה. הרבה אחורה.

יום אחד אחורה. מחר יהיה לי יומולדת. אהיה בן ששים ואחד. באמת? כן. יפה, יפה. כן.

שני הדוברים, האחד לבן, משעמם מחץ, מאלבוקרקי ניו מקסיקו. כן, יש מקום כזה. האחר שחור, נהג אוטובוס. הלבן ימשיך לספר על חייו המשעממים. אישתו תשב במושב ממול.  תתעצבן עליו על שהוא מעדיף לדבר עם נהג אוטובוס שחור במקום לדבר איתה. הוא יוכל לטעון להגנתו שהמקום לידה היה תפוס. טענתו שיקרית. מספר פעמים המקום התפנה, אישתו סימנה לו שיבוא לשבת לידה. הוא לא בא. גם כשחסר בית הדיף את ריחו ואת מערומיו המשמינים מולה, בעלה לא היה לה לעזר. הוא המשיך לקשקש עם נהג האוטובוס. טוב, הוא מגיע כל שנה לנופש כאן, ואילו היא פעם ראשונה כאן.

השיחה בין הנהג לאיש מאלבוקרקי התחילה אחרת לגמרי. נו, מה אתה אומר, תהיה כאן רכבת? שאל האיש הלבן. כן, אבל עד שהיא תהיה אני כבר אהיה בפנסיה. ענה הנהג. טוב, בעצם אני יוצא לפנסיה עוד שנתיים אז זאת לא חוכמה גדולה. אבל בכל זאת, ייקח שנים עד שיחפרו אותה. אז היא לא תעזור? אוה לא, היא תעזור, היא תעזור. כבר היום יש פקקים נוראים, ורכבת תעזור לפתור אותם.

לאן יוצאים לפנסיה אחרי שגרים במקום שכל העולם בא אליו חושב שהוא גן עדן עלי אדמות? האמת, לא יודע. אולי אחזור למקום ילדותי. איפה גדלת? שם. אה, כן. מקום מענין. אז אתה אוהד הסטילרס? לא, אני אוהד האיגלס. צודק, פלטתי לעצמי. הפעם האחרונה שהעיר שלי זכתה באליפות כלשהי הייתה כשפרשתי מהמרינס. היית במרינס? שאל האיש הלבן. כן. פרשתי ב-1984. באמת? כן. אז הקריירה שלך כנהג אוטובוס היא הקריירה השניה שלך? כן. לפני זה הייתי במרינס. שירתתי בוייטנאם, לא חשבתי שאצא משם חי. זה היה קשה. והאישה? גם לאישה היה קשה אבל החזקנו מעמד. אנחנו נשואים כבר 37 שנה. 37 שנה? זה המון. כן, זה הרבה, קשה לפעמים.

אישתו של הלבן ידעה שנישואין אינם קלים. היא המשיכה להתעצבן עליו. אולי נרד פה? היא הציעה לו. למה? יש לך מה לעשות? ועוד איך יש לי. היא ענתה לו בכעס. ואז האיש הלבן עמד לרדת. הוא הושיט יד לכיסו והארנק נעלם.

they got me הוא פלט לעבר כל מי שרצה לדעת. כן, כייסו אותו. אין לו ספק בעניין. הוא עשה מחווה סימלית של התכופפות מתחת למושבו ולא מצא שם כלום. אין לי הארנק שלי. אני יודע שהוא היה איתי. עוד דאגתי לשמור עליו. אבל they got me. אני לא יודע איך, אולי כשעמדתי, או כשעברתי  ממקום למקום אבל they got me alright. נהג האוטובוס ביקש ממנו פרטים. האיש מאלבוקרקי ענה. אולי בכל זאת תחפש שוב מתחת לספסל? אין סיכוי, אין סיכוי. they got me. ואז הוא התכופף שוב ומצא את ארנקו.

אנחת רווחה נפלטה מחזותיהם של כל יושבי האוטובוס כשהם ממשיכים לדרכם ונפרדים מהאיש הלבן בעל הארנק והאישה העצבנית. שעתה לא תתעצבן עליו שכן כמעט איבד את עולמו וארנקו באוטובוס.

למחרת איחלנו יומולדת שמח לנהג האוטובוס. אנחנו ידענו להבין למה הוא לא חשב להגיע עד גיל 61. הוא מתכוון לחגוג בסוף השבוע. כרגע הוא עסוק בלנהוג באוטובוס. שאר תושבי האוטובוס הצטרפו אלינו באיחולי יומולדת שמח.

במקום אחר ובזמן אחר, רחוקים מאוד מכל אלה, הם תפשו גם אותנו. נזקים קלים, לא כאלה שמוחים את הזכרונות הנעימים מהאוטובוס. כן כאלה שגורמים לשכוח את הכלל הבסיסי בסיפורים, tell it as it happened.