חרונולוגיה חסרת חשיבות

מדי פעם בפעם צריך לרדת מהאולימפוס. אז אני עושה את זה. הפעם נסענו למקום הנמוך אבל לכיוון אחר. דווקא קרוב. פעם קודמת ירדתי העירה, למי ששכחה. הפעם ירדתי לקריות. אותו איזור פשע מסוכן הנמצא נמוך מחיפה. קצת מפחיד להסתובב שם, בייחוד אם את לבנה כמוני. אבל, נטלתי את נפשי בכפי, הכנסתי עצמי לאוטו ונסעתי. אחרי שלוש פניות שגויות לצמתים לא נכונים שהובילו לסמטאות אפילות וחשוכות הגעתי למקום שאליו רציתי להגיע. מצאנו חניה די בקלות ואז נאלצנו לבחור.

הבחירה הייתה לא פשוטה. היו שלושה בתי קפה. לראשון קראו דיזל. זה שם די מוזר לבית קפה. למה לקרוא לבית קפה על שם דלק כלשהו. המחשבה הזאת חלפה בראשי כבר לפני כמה חודשים שבית קפה דיזל נפתח על הכרמל. ובכן מסתבר שזוהי רשת. כאמור "דיזל" זה לא שם משהו לבית קפה. אבל אולי בכל זאת נלך אליו. כי בית הקפה שלידו נקרא, נו נחשנה איך הוא נקרא? יפה, צדקתן, "בנזין". אני כבר שאלתי למה לקרוא לבית קפה על שם סוג של דלק? חיפשנו בית קפה שלישי בשם סולר ולא מצאנו.

מה שכן מצאנו היה פאב בשם, נו מי חכמה של אבא? יפה מאוד "אוקטן". שלושתם באותה צומת.

כיון שאנחנו מעדיפים פאב, וחושבים שיש קשר טוב יותר בין דלק לבין פאב (אפשר להסניף אדים גם של דלק וגם של אלכוהול, שניהם נשרפים בחלות וכו') העדפנו ללכת לפאב. מובן שהוא היה ריק לגמרי. טוב עוד היה מוקדם.

והאמת, מה שיותר מובן הוא שכבר המילה השלישית בתפריט הייתה שגויה. טוב, לפחות לדעתי היא שגויה, אבל סביר שיש להם דקדוק אחר בקריות. כלומר, אתם יודעים אדי הדלק שהם נושמים (ולראיה אפילו בתי הקפה שלהם קרויים על שם הדלק אותו הם נושמים), יכול להיות שמשפיעים על הדקדוק שלהם ועל אוצר המילים שלהם (שכאמור מוגבל לשמות של דלקים). ולכן הציעו לנו שם כנפי עוף טריים. שותפתי לפשע לא נרעשה כמוני מטעות זו. היא יותר רלטיביסטית ממני. היא גם לא ניסתה להניא אותי מלשאול את הברמן לפשר טעות זו. ידעתי לא לשאול לבד. אנשים במקומות שכאלה לא אוהבים שמעירים להם על כך שהדלק ואדיו משפיעים על יכולת החשיבה שלהם. הוא בסך הכל עושה את עבודתו ונהנה מהבחורות שבאות כדי להציג בפניו את מרכולתן.

למרות שהכנפיים הטריים נשמעו לי מלהיבים, היו רק שמונה מהן שהוצעו במנה, ולכן לאחר המלצת הברמן לקחתי שיפודי שניצלונים על מצע צ'יפס. מובן שגם מנה זו גרמה לבעיה קונספטואלית קשה. שיפודים זה יופי (יחסית). ושניצלונים זה יופי (יחסית.) אבל השעטנז של שיפודי שניצלונים. קודם כל יותר מדי סמיכויות, ודבר שני למה לערבב? מה הטעם בכך? מה זה יוסיף? הרי לא עושים את שיפודי השניצלונים (פעם הבאה אני משתמש בהעתק והדבק בשביל המנה הזאת) מעל האש כשיפוד. אז מישהו שם את כל השניצלונים על השיפוד ובין כל שיפוד עגבניית שרי. וזה קשה, כל כך קשה. עכשיו אני מבין למה יש כל כך הרבה אלימות בכל המקומות שאוכלים בהם הרבה שיפודים. קודם כל יש סיף זמין. אבל, שעה ישבתי שם בניסיון נואל ונואש להוריד את כל השניצלונים מהשיפוד. שעה!!! בסופו של השיפוד השני, שעליו היו כ10 שניצלונים, כבר כאבה לי הזרוע מהמאמץ. אז לאכול שיפודי שניצלונים זה מצוין לשרירי הזרוע ולתסכול וזעם ומאמץ. והטעם, נו אתם חושבים שאחרי כל המאמץ הזה עוד היתה לי אנרגיה לטעום את המנה? אכלתי. פשוט וקל. כמו שנהוג במקומות אלה. פשטות קלה. כמו אדי דלק באוויר. הקלות הנסבלת של האנשים הפשוטים.

אבל יש סוף טוב לסיפור שלנו. עובדה, חזרתי הביתה ואני עדיין מסוגל לספר על הביקור בקריות. קצת אופטימיות לשם שינוי, מה יש?