חרונולוגיה חסרת חשיבותThose who can make you believe absurdities can make you commit atrocities.
Tangles should be welcomed as good news-they keep
out demons. 1988:28 Becker
:וולטר |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
התנהגות שגרתית כמעט
הנער עמד כשחצי פלג גופו התחתון בתוך הים. הבחורה התקרבה אל המים. איך שהתקרבה הבחורה, החל הנער להשפריץ עליה מים קרים. הנערה נסוגה. ואז חזרה קדימה שוב. הנער שוב התחיל להשפריץ עליה. היא נסוגה בשנית. כשחזרה בשלישית עשתה מעשה. היא החלה להשפריץ על הנער חזרה. "מניאקית, בת זונה, שרמוטה" החל הנער לקלל את הנערה והחל לרדוף אחריה.
אין מה לעשות, יש דברים שרק אחרי מספר פעמים שמים לב למוזרות שלהם. כך
למשל "כורסת עיסוי מקצועית". כן, חלפתי על פני הכורסא פעמים רבות. עד
שלפתע שמתי לב. "כורסת עיסוי מקצועית"? רגע, האם ישנן שם בחוץ כורסאות
עיסוי חובבניות? בכלל, ממתי כורסאות יכולות להתמקצע במשהו? מילא אם היו
כותבים כורסת עיסוי מקצועי, אז אפשר לחשוב שהעיסוי דומה לעיסוי מקצועי.
אבל הכורסא מקצוענית? הכורסא?
גם התשדיר למוזיאון הצבא נשמע מוזר אחרי כמה שנים. השריקות אחרי כל אחת מהמחתרות. והשריקות הרמות אחרי הצבא עצמו. אצ"ל לח"י, צה"ל גם. אכן, אחר כך יטענו שהתשדיר הזה עוזר לאלה הטוענים שצה"ל הוא טרוריסט.
עוד מוזרות בה נתקלתי היא זאת. מסתבר שיש חברות בהן ריצה עשרים מטר אחרי אדם, הכנסת בעיטות לאותו בן אדם בהפתעה, כפות, לפות ושאר מכות אל עבר כל חלקי גופו הן מעשה שבשיגרה. ראיתי זאת במו עיניי, בחוף הים. קבוצת צעירים מברכים אלה את אלו ברכת שלום בדרך של זינוק על חבריהם האחרים והכנסת בעיטות וסתירות.
למי שלא הספיק לו אבי נימני, יש עוד מכבי ת"א, כדורסל. הפסידה למכבי חיפה. בסיום, מתראיין המאמן המפסיד. הוא לא מתייחס למשחק. הוא ידע שהם יפסידו. למה? כי בשני המשחקים שמכבי הפסידה השנה היה אותו שופט. למה? כי לפני תחילת העונה הכתירו כבר מי יהיו הקבוצות הטובות, וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות. למה? כי היו כל מיני שריקות ודברים מוזרים שקרו במשחק. הוא גאה בשחקנים שלו, אבל זה לא קשור למשחק. ושוב עולה תחושת החמיצות. הלכתי לראות את המשחק בטלוויזיה, כי בכל זאת משחק מסקרן, מענין, מותח ונגמר באופן לא צפוי. ומה אני מקבל בסופו? את החמיצות האינסופית וההכרה הבלתי מתפשרת. אין ספורט בארץ, כי ספורט מצריך תרבות מסוימת, ואין את התרבות הזאת בארץ. אם אין תרבות ספורטיבית, אין ספורט. ככה זה נראה בכדורגל, בכדורסל וגם בטניס. אחזור לי לפוטבול, שבסיום כל משחק נפגשים מאמני שתי הקבוצות במרכז המשחק ולוחצים ידיים.
רק אקווה שההליכה לים אכן תחזור להיות שגרתית.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
