מתכנסים להם באמצע היום באמצע שבוע העבודה 38014 אנשים במקום אחד. כשחשבתי על זה בהתחלה חשבתי שזה רעיון גרוע ומוזר. מי ילך למשחק בייזבול באמצע היום, באמצע השבוע. אמצע היום? כן, השעה הייתה אחת ועשרים בצהריים כשהמשחק היה אמור להתחיל. אמצע השבוע? כן, בגרמנית היום הזה נקרא בדיוק כך, היום האמצעי בשבוע, אצלנו בעברית הוא נקרא יום רביעי. יום רביעי באחת ועשרים, משחק בייזבול. למה שמישהו יילך לכזה משחק באמצע שבוע עבודה?
לא חשבתי שמישהו יגיע. אבל כבר ברכבת הבנתי שטעיתי. מספר צעירים ישבו לידי, שתו להם את הבירה, והלימונדה והמים, וצחקו, וצילמו את עצמם בדרך למשחק, וצחקו וצילמו עוד קצת. הם לא היו היחידים ברכבת. באוטובוס הצטרפו אלינו עוד כמה וכמה אנשים שהיו בדרך למשחק. איך יכולתי לדעת? כולם, אבל כולם לבשו לפחות פריט לבוש אחד של הקבוצה המקומית. לפחות אחד, חלק לבשו חליפה מלאה של הלבוש. מכובע דרך חולצה, מעיל, מכנסיים. הכל. ככה למדתי מי הם כוכבי הקבוצה, לפי החולצות השונות. האוטובוס הורכב ברובו מאנשים שנסעו למשחק. כאן הם כבר לא היו רק צעירים. היתה כאן פנסיונרית שייתכן שנולדה בסביבות השנה האחרונה בה לקחה הקבוצה המקומית את האליפות, סביר שאולי הוריה סיפרו לה על אליפות זאת, כשהלכה איתם למשחק. כמו הילד הקטן, שני הילדים הקטנים, שהלכו עם אבותיהם למשחק. אחד מהם אמר שבמקום העבודה שלו התחילו פיטורין. גם מבוגר אחר, וכשאני אומר מבוגר אני מתכוון בשנות הששים לחייו, הלך כנראה עם בנו או נכדו המבוגרים. היו גם צעירים אחרים שנסעו איתנו ברכבת והמשיכו באוטובוס.
כשהגענו לאצטדיון כולם ירדו. כולם ירדו והלכו למשחק. השעה הייתה מוקדמת, שעתיים לפני המשחק. אז הסתובבתי סביב, בשכונה של האצטדיון. מכל מקום אנשים נהרו למשחק. לבושים במדים של הקבוצה המקומית. ראיתי גם שני אוהדים של הקבוצה האורחת. אבל הם היו מיעוט מבוטל. ואז ראיתי גם אוטובוסים מלאים של קבוצות מוכנות. חשבתי, איזה קבוצות מגיעות למשחק כזה? ואז ראיתי כיתות מסודרות של ילדי בתי ספר יורדים מהאוטובוס. לבושים במדי הקבוצה, חלקית לפחות, הלכו הילדים, נערים, בכל גילאי בית הספר, וחיכו בתור להיכנס לאצטדיון.
אז הבנתי, יש אנשים שלא ילכו למשחקי הערב. המשחקים שמתחילים בשמונה בערב ונגמרים אי שם בסביבות אחת עשרה. הפנסיונרים לא ילכו לכאלה משחקים. והם האוהדים המסורים ביותר שיש לקבוצה, לפחות מבחינת השנים שהם אוהדים אותה. גם ילדים צעירים, מתחת לגיל עשר, לא ילכו למשחקי הערב של הקבוצה. הם צריכים לישון בעשר. כיתות בית ספר ודאי שלא ילכו למשחקים מאוחרים. גם צעירים שגרים רחוק מאוד, מרחק חצי שעה נסיעה באוטובוס, ואז עוד חצי שעה נסיעה ברכבת ואז עוד חצי שעה נסיעה באוטו. הם לא יגיעו למשחקי הערב. כל אלה גם הם אוהדים של הקבוצה. להיפך, הילדים הקטנים הם האוהדים החשובים ביותר של הקבוצה. הם דור העתיד. הילד שהולך עם אביו למשחק של הקבוצה, דווקא האבות שראיתי היו מחוסרים מדי קבוצה, למרות שלילדיהם הם קנו מדים, הם אלה שמעמידים את ודואגים לעתיד של הקבוצה עם דור אוהדים חדש ומסור. כדי לדאוג לאווירה הנעימה, הילדים יכולים להיות בחלק ביציע שאסורה בו שתיית אלכוהול. בכלל, בכל האצטדיון אסור לעשן. באצטדיון יש שלושה מסכים אלקטרוניים שמאפשרים מעקב אחרי המשחק, למרות שאפשר לראות את המגרש מרוב המקומות ביציעים. כי אם הולכים לקנות בירה, או נאצ'וס או לשירותים (להוציא את הבירה), צריך לחזור ולהתעדכן בתוצאה מעל המסכים האלקטרוניים.
כן, הגיעו 38014 אנשים אבל היו מקומות פנויים. כפי שהסביר האיש מעליי, אולי אלה מקומות של אלה שרכשו מנוי לכל העונה ולא הגיעו למשחק היום הזה. אולי זה בגלל שהקבוצה הביתית הפסידה 9 משחקים רצוף לפני שניצחה. אולי בגלל שהקבוצה היריבה הראתה ניצוצות של לוזריות. ניצוצות ששימחו את הקהל. ממש כמו השמש שהראתה ניצוצות מדי פעם, כשכל יתר הזמן היה מעונן. השמש זכתה לתשואות כמו חבטות מוצלחות של הקבוצה הביתית, אולי אפילו תשואות רבות יותר.
כי בייזבול זה משחק של קיץ. רואים את זה. רוב הזמן רוב השחקנים עומדים בשמש ומשתזפים. הפיטצ'ר עובד קשה, פעם בחצי דקה הוא זורק כדור. ההיטר פוגע בכדור פעם בדקה וחצי, בערך. פעם בשלוש דקות הכדור עף למקום בו אחד שחקני השדה צריך לרוץ ולתפוס אותו. אם חם, והמשחק הזה משוחק רוב חודשי הקיץ, רוב השחקנים לא זזים הרבה. ההיטר צריך לרוץ מהר לתחנה הראשונה. שם הוא ינוח. ישתזף בשמש עד שהיטר אחר יפגע בכדור. אם הוא מוכשר הוא ינסה לרוץ מהר לבסיס השני. ושם הוא ינוח. כן, רוב השחקנים נחים רוב המשחק. טוב, חם, קיץ, מזיעים, לא צריך להתאמץ יותר מדי. גם הקהל חם לו, משתזף, לא צריך להתאמץ יותר מדי, רק לשתות כמויות עצומות של בירה אמריקאית, ממנה אפשר לשתות כמויות עצומות בגלל חולשתה, אלא אם כן אתם, כמוני, רגישים לטעמה. הקהל מחכה להימנון בתחילת המשחק, להימנון של האיניניג השביעי, ולשיר הניצחון של הקבוצה המקומית.
שיר הניצחון של הקבוצה המקומית הגיע בסוף המשחק. היפה בבייזבול שישנם משחקים שנגמרים לפני הזמן. המשחק אמור להתנהל 9 אינינגים. אבל עם הקבוצה המובילה מצליחה לשמור על יתרונה גם בחצי הראשון של האינינג השני, היא לא תעלה לשחק את החצי השני של האיניניג, וכך המשחק מתקצר. כי בייזבול יכול לקחת כמות שעות בלתי ברורה, אבל הוא יכול להיות קצר. ובסוף הקבוצה המקומית ניצחה.
בכלל, הלקח שלמדתי ממשחק הבייזבול הזה הוא שאם לא איכפת לך איזה קבוצה תנצח, עדיף שתהיה בעד הקבוצה המקומית. ככה לפחות האנשים סביבך יהיו מרוצים. ולך לא יהיה איכפת. אלא אם כן איכפת לך מהאנשים סביבך, ואז גם אתה תהיה מרוצה. שיר הניצחון בסוף סגר את חגיגת השירים שביניהם היה גם משחק בייזבול בין שתי קבוצות גרועות למדי, שלא יגיעו רחוק. ואני חשבתי שכמו שהלכתי למשחק הראשון בעונה של מכבי חיפה והבאתי לה כך אליפות, אולי זה יעזור גם לשיקגו קאבס, שאת האליפות האחרונה הם לקחו לפני בערך מאה שנה. אבל זה לא יעבוד וגם השנה הקאבס לא יקחו את האליפות. ייתכן שהם יתנחמו בכך שגם הקבוצה של העיר, הוייט סוקס, לא יגיעו רחוק השנה. כמו ברוב השנים האחרונות. אולי בהוקי זה יעבוד להם יותר טוב. או בפוטבול בעונה המתקרבת. בכדורסל זה כבר לא עבד. כי תעשיית הספורט באמריקה היא כה מפותחת שהיא נותנת סיכוי גבוה לערים שונות להיות שמחות פעם בשנה לפחות, והשימחה הזאת עוזרת לכלכלה, לפוליטיקה ולביטחון העצמי של האמריקאי, ושל אמריקה. וזה לא מובן מאליו בימינו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
