חרונולוגיה חסרת חשיבות

מעטים הפעמים שאמא שלי מתעצבנת. ועוד יותר מפוליטיקה. אבל זה קרה היום.

איזה הישג? היא צווחת (טוב, לא באמת, היא אפילו לא צועקת, סתם אומרת בקול) (כאילו שאפשר להגיד בלי קול). אבל איזה הישג?

ואני ילד טוב ירושלים מנסה להסביר לה.

תשמעי שיחררו את עזאם עזאם.

כדי לשים זאת בהקשר ולהרגיע אותה אני אומר לה ששימחה כזאת לא היתה מאז שחרורו של נתן שרנסקי.

אבל היא לא משתכנעת.

מה הישג? שחררו 6 מצרים לפני העמדתם לדין. שאלתי אותה האם היו להם דם על הידיים. היא לא ידעה לענות. אהה, אמרתי לה. את רואה. הישג מזהיר. אבל היא לא השתכנעה. מה, שישה מצרים, מה הישג בלשחרר שישה מצרים החשודים בהיותם מפגעים (לפעמים גם היא משתמשת בשפה המכוערת הזאת) תמורת עזאם? מה?

אני מנסה להסביר לה שוב, שבכל זאת הוא ישב בכלא על לא עוול שמונה שנים ועכשיו הוא שוחרר, הישג.

אבל מה הישג בזה היא מתעקשת. אני מסביר שזאת מחווה ענקית לראש הממשלה מצד נשיא מצרים.

אבל מה מחווה בזה, תמורת 6 מצרים?

אני כמעט נכנע, ואז אני מזכיר לאימי שבכל זאת זה הישג מרשים.

כולם מדברים על כך שהישג מדהים של ראש ממשלה, ואף אחד לא שם לב שאין ממשלה בישראל. כלומר יש ממשלה שנשענת על מפלגה וגרוש, שלא יכולה לשלוט, לא מסוגלת להעביר תקציב (למרות הכבישים העוקפים בכנסת ששם ועדות הכנסת התחילו לעבוד על התקציב למרות שהוא לא עבר בקריאה ראשונה), אבל יש לה הישג. שיחררו את עזאם עזאם ולעזאזל המחיר. העיקר שלא מדברים על הממשלה ועל פוליטיקה!