חרונולוגיה חסרת חשיבות

אחרי שפונצ'קית  ירדה ממוזטל*, היא גילתה שכמעט אין סיבה לחייה. למעט סיבה אחת גדולה. אני!

וכך החליטה פונצ'קית להקדיש לי שיר הלל. כיון שיודע אנוכי שרובכן אינן מגיעים לפינתה הנידחת, אז הנה, עם השינויים המתחייבים, שיר ההלל שהוקדש לי.

רק פחד קטן ניצת בליבי. שכן מעשי הפלאים שחוללה פונצ'קית בחייו של מוזטל , כפי שהיא עצמה העידה, רוממתהו לגבהים אדירים בטבלת הפופולריים של החבוט, מדאיגים אותי קמעא. שכן, אני איני רואה בלהגיע לטבלת הפופולריים של חבוט הישג. טוב לי בזניחותי. אמנם אם הייתה טבלה, כפי שהגה סבסטיאן והציע קלמן, של ממוצעים אזי ודאי הייתי מגיע אליה**, אבל בפופולריות ודאי שאיני רוצה. שכן, אללי, פונצ'קית אפילו הצליחה להביא את מוזטל ל"הארץ". חלק מחבריי הטובים ביותר קוראים עיתון זה ואז יתגלה קלוני ברבים!

אבל בכל זאת, עמלה היא על כך רבות, ואכן יצא שיר לתפארת מדינת ישראל,  ויותר מכך לתפארתי, ולכן אני מביאו כאן שוב (מובן שעם שינויים קטנים ומתחייבים). הריהו לפניכן: סלסה לפינחסה!

סלסה פינחסה

כתבה: פונצ'קית

היה פעם איש, שמו פינחסה,
הסתובב לו עם ראש קלוואסה.
הוא הגיב פה ושם,
מאמרים הוא רשם,
ותיבל גם ברוטב של סלסה.

יום אחד הוא מאוד נעלב,
כי לגמרי בדרך אגב,
תוך כדי שיחה ניחוחה,
הובהר שדמותו היא זניחה -
ומאז לעצמו הוא לא שב.

מסתובב לו עכשיו פינחס,
על איש מאיתנו לא חס:
תופס הוא איש-איש בכפתור,
וככה, על פי התור,
מקונן וזועק הוא חמס.

לכן בבלוג קטן זה,
ננסה לעשות מעשה.
לכבוד חג האורים ננסה להוכיח,
כי פינחסה בעצם כלל לא שכיח.

ובעוד השמן במחבת מתחמם,
את שמו של פינחס ננסה לרומם.
לפנינו מלאכה סיזיפית, לא פחות.
לא בטוח שיספיקו שמונת הנרות.
שהרי ככל שבמשימה נצליח,
יהפוך פינחס לפחות זניח.

ובכל זאת, כמו מכבים גיבורים,
לא נירתע מפני אתגרים.
נשיר לפינחסה, נקשור לו כתרים,
עד שיובהר כי הוא גבר בגברים!

לא לא, חס וכרפס,
לא נבוז לפינחס.
נהלל אותו כאן, נקלס ונרומם,
כי הפינחס פתוח, והעט רושם!