חרונולוגיה חסרת חשיבות

המפגש הראשון עם פקידת השירות היה סימן לבאות. שינו את הנהלים. מותר רק תיק אחד לאדם. מה, התפלאנו, גם בטיסה טרנס אטלנטית? כן. היא אמרה בנחרצות. טוב, לנו היו שלושה תיקים לשני אנשים. תיק אחד יותר מדי. טוב, אז נעלה אותו למטוס איתנו. לא, אסור. אמרה הפקידה. למה? בעקבות האירועים האחרונים, מותר להעלות רק תיק אחד למטוס. כן, אמרנו, תיק גב אחד ותיק לחפצים אישיים אחד. לא. היא אמרה. רק תיק אחד. בלי תיק לחפצים אישיים או כלום. אבל אבל אבל. עמדנו נדהמים. היינו באובר.  כיוון שהיא אישרה זאת התחלנו להכין תיק בטן אחד כדי שיעלה איתנו למטוס. אבל הבנו שזה לא יעבוד. באנו מצוידים בשלושה תיקים לבטן המטוס ועוד שלושה תיקים שיעלו איתנו למטוס והיינו בסדר לדעתנו, כי חשבנו שמותר 4 לבטן ועוד 4 איתנו, גילינו שמותר 2 לבטן ועוד 2 למטוס. אין מה לעשות. חוץ מלהתעקש. לקרוא לבוסית. הבוסית הגיעה. זה לא ייתכן, הסברנו לה. באנו עם 3 לבטן, אמרתם אסור. באנו עם 3 למטוס אמרתם אסור. איך אפשר ככה. במקום 8 תיקים אתם פתאום מרשים 4? זה שזה רק אחד לבטן המטוס זה מזמן. היא אמרה. ו? שאלנו. טוב, בגלל שזה הנחיה חדשה לעלות רק עם תיק אחד למטוס, אנחנו נעזור לכם בזה. כלומר, את התיק שחשבנו לשלוח בבטן המטוס ואז הפכנו לתיק עלייה למטוס ואז הבנו שהוא אחד יותר מדי לעלייה למטוס אפשר יהיה לשלוח בבטן המטוס? כן, אישרה הבוסית. אז זה מה שנעשה. הגבנו בצהלה. כך, בדרך משולשת ומשוללת היגיון תיק שהיה אמור להגיע לבטן המטוס כתיק מטען הגיע לבטן המטוס כתיק עלייה למטוס שאסור לו לעלות למטוס בגלל ההגבלות הביטחוניות החדשות של האמריקאים. איך אמר האיש בדלפק ליד, קצת השתגעו האמריקאים. איך הגיבה הדיילת: נכון, אבל אסור לי להגיד את זה.

הם לא קצת השתגעו האמריקאים, הם הרבה השתגעו האמריקאים. באנגליה עברנו שוב ביטחון. ושוב. הפעם השנייה הייתה מצחיקה. מי כאן לטיסה לשם? שאלה פקידה באדיבות. אנחנו ענינו. טוב, אז תחכו כמה דקות כי יש לי טיסה לפניכם והיא יותר דחופה ואני צריכה להגיע אליה קודם, אז כל מי שנוסע לשם שיחכה כמה דקות. חיכינו בסבלנות. היא עשתה את הסיבוב הזה עוד כמה וכמה פעמים. המשכנו לחכות. ואז הגיע התור. עמדנו בתור. 40 דקות והוא זז מהר. יכולנו לראות גם מה קורה בסוף התור. בסוף התור כולם עוברים בדיקה גופנית גלויה ולעיני כל שאר האנשים. לכן גם התור ממוגדר. גברים לחוד ונשים לחוד. מאה שערים זה כאן. כמעט. רק שכולם נבדקים לעיני כולם. יכולנו לראות כיצד פקידות הביטחון ממששות גופותיהן של נשים נעות, נאות ונאות קצת פחות. הן נעו בעיקר מחוסר נחת מהסיטואציה הלא נעימה שאליה נקלעו. גם הגברים נבדקו, מוששו. וגם אנחנו, שנפלנו לשמחתנו על פקידי בטיחות חסרי מוטיבציה שבקושי נגעו בנו. כשהגענו לגייט הפקיד המשועמם שאל אותנו אם אנחנו צריכים לאורלנדו השמשית. לא! הגבנו בפליאה וציינו את היעד שלנו. רק במטוס הבנו שכן, פעם כולם היו עולים למטוס יחד ופקיד זה היה מסיים את העבודה תוך 10 דקות. היום מגיעים אנשים בטפטופים והוא עומד שם כמו יוצמח, יחד עם שלושת חבריו האחרים, 40 דקות תמימות ומחכה שהמטוס יתמלא.

המטוס התמלא והגענו להמראה השלישית שלנו. כאן כבר לא עברנו בדיקה גופנית. באמריקה בחיים לא היו מסכימים לבדיקה גופנית לעיני כל מיני אנשים אחרים בפומבי. יש חירויות אזרח באמריקה. יש את הזכות לפרטיות באמריקה. חיפוש כזה לעיני כל לא היה עובר כאן. גם הסווטשירט שלי לא עבר כאן. לאחר ארבע בדיקות ביטחוניות, החליט הבודק הפעם שהסווטשירט שלי חשוד. התבקשתי אחר כבוד להוריד אותו. גם חגורת הכסף הייתה חשודה בעיני הבודק הזה - בודק מספר 5 לאותו היום - הוא דרש להוריד אותה. הייתי קצת עצבני, אחרי ארבעה בודקים אתה פתאום נזכר בחגורה. ואיך היא אמורה להגן עליי מפני גנבים אם כולם רואים שהיא קיימת? מובן שתלונות אלה הרצתי במוחי. הרי אסור להסתכסך עם פקידי ביטחון בשום מצב, אחרת עלולים לחזור לנקודת ההתחלה או להיתקע באמצע.

דבר אחד בטוח, יש הרבה בטיחות בטיסות היום, ואם אפשר להימנע מטיסות, עדיף. עוד דבר בטוח, מי שיעבוד על רחפת מהירה בין לונדון לניו יורק, שתעשה את הדרך בפחות מ24 שעות ירוויח הרבה כסף, אם הטיסות ימשיכו כפי שהן עכשיו. דבר שלישי בטוח, תעשיית התעופה תמשיך לאבד נוסעים אם דרישות הבטיחות יוציאו לאנשים את החשק לטוס. דבר רביעי בטוח, הקונספירציה של חברות התעופה עם חברות הבטיחות שהופכת תיקים לדבר יקר מאוד להטיס הגיעה גם לטיסות הטרנס אטלנטיות, ואלו אינן חדשות טובות. דבר חמישי בטוח, חברת זיפלוק עשתה הרבה כסף מכל דרישות הבטיחות האידיוטיות דוגמת הכנסת הנוזלים לשקית נפרדת. דבר שישי בטוח, מי שירצה יוכל לגרום נזקים למטוס, שכן למרות כל הבטיחות, הצלחנו להעביר ריבה בתוך התיק שלנו בלי שאף בודק מחמשת הבודקים עלה על זה, גרב הכסף שלי אף היא לא נבדקה לעומק בשום מקום, ואני בטוח שאפשר להפוך גם שוקולד לחומר נפץ, ושוקולד תמיד יהיה נגיש בשדות תעופה.