חרונולוגיה חסרת חשיבות

לפני חודשיים קיבלנו בדואר מכתב, שניים. זה היה מאחד הבנקים המקומיים.
הציעו לנו לפתוח חשבון בנק. כל שצריך לעשות הוא להפקיד 100 דולר, וכתמריץ מקבלים 100 דולר בתמורה. כדי לשמור על 100 הדולרים שמקבלים צריך להשאיר את החשבון פתוח חצי שנה, לעשות חמש פעולות בחודש וזהו. אין עמלות אין כלום.

בזמן שקיבלנו את המכתב הזה, קיבלנו עוד מכתב מאותו בנק. פיתחו חשבון של משכורת, וקבלו 100 דולר חינם. כל שצריך לעשות הוא להשאיר את החשבון פתוח וזהו. פתחנו חשבון אחד וקיבלנו כבר מאה דולר. אנחנו משתמשים בו לקניות של עד 10 דולר, ואין בעיה להגיע לחמש פעולות בחודש. מובן שאין עמלות על החזקת החשבון. אין עמלות על צ'קים. אין עמלות על תשלומים באינטרנט. אין עמלות על הפקדות. אין עמלות על משיכות. בחשבון השני נקבל את 100 הדולר תוך כמה ימים, כי רק עכשיו נכנסה משכורת. גם בו אין עמלות על הפקדות, אין עמלות על משיכות, אין עמלות על צ'קים. כלום. צריך שייכנס כסף באופן אוטומטי ממעסיק כל חודש והחשבון וכל שקשור בו, חינם.

זה אגב הבנק השני שלנו.

בבנק הראשון שלנו נתנו לנו 25 דולר על זה שחבר הפנה אותנו והוא גם קיבל 25 דולר. אין עמלות משיכה, אין עמלות שורה, אין עמלות על צ'קים. הבנק גם רוצה לעודד אנשים לשלם באמצעות המנגנון שלו באינטרנט אז הוא נתן תמריץ של 25 דולר לחשבון אינטרנטי למי שמבצע פעולות באינטרנט. יש לנו שני חשבונות, עוד חמישים דולר שקיבלנו מהבנק.

חוץ מזה, גם קיבלנו הטבה נוספת שהכניסה לנו עוד 60 דולר, על אותו חשבון מזומן. כלומר, על חשבון מזומן הרווחנו 130 דולר. אין עמלות משיכה, אין עמלות שורה, אין עמלות על צ'קים. להיפך, הבנקים רוצים שתשלמו כמה שיותר. עם צ'קים חינם. על החשבונות בבנק השני נרוויח 200 דולר. לא רע, להרוויח מהבנקים 300 דולר בשנה. תחשבו על המצב בישראל ותבינו כמה אמריקה רחוקה מישראל.

למה זה עובד ככה באמריקה, ארץ ערש הקפיטליזם? כי הבנקים באמריקה חיים ממה שהם אמורים לחיות. טעויות של לקוחות והמרווח על הכסף.

מי שנכנס לאובר באמריקה משלם. תשלום אחד של אובר שווה 35 דולר באמריקה. שני תשלומים 70 דולר וכו'. וכל תשלום מוסיף עוד 35 דולר לבנק. אבל זה למי שמתבלבל בניהול החשבון שלו. אנחנו דואגים שתמיד יהיה כסף בחשבון, אף פעם אין אובר, יש בדיקה יומית באינטרנט של החשבון, התשלום על כרטיס האשראי נעשה באופן אוטומטי, אין חריגות, ואין קנסות. לפעמים מנסים לגבות מאיתנו עמלה על פעולה שלא עשינו - משיכה עודפת מחשבון החיסכון - אז מתעצבנים ומתלוננים ומקבלים את הכסף חזרה, אבל זה על חשבון החיסכון, על חשבון העו"ש אין מעלות. המרווח כרגע לא עובד לרעתנו כי אין לנו הלוואות. אבל מי שלוקח הלוואה משלם יותר ממי שחוסך בבנק.  זהו המרווח על הכסף ממנו בנקים אמורים לחיות. ממנו הם גם חיים בעולם הגדול.

בישראל הבנקים מצאו שיטה אחרת. לטייקונים הם מלווים ולא רוצים דבר בתמורה. הם מוותרים להם על חובות אבודים, מממנים אותם וממנפים אותם. את הכסף הם עושים מלקוחות פרטיים שאת לשדם הם מוצצים. ממציאים עמלות שורה מוזרות שהמחשב האביד עליהן את הכלח, 14 אג' לצ'ק שכותבים, למרות שלבנק יש אינטרס שתכתוב צ'קים. משיכת כסף מחשבון גם עולה כסף, דבר שלא ייעלה על הדעת באמריקה.

בכלל ניכר שרוב עמלות הבנקים מבוססות על העידן שלפני המצאת המחשב. כיום, כשהמחשב עושה את כל הפעולות האלה, אין הצדקה לעמלת השורה שלהן. אם בעבר העמלות נועדו לעלות את החזקתו של פקיד שירשום את הפעולה בספרי הבנקים וידאג להתאמתן בין הבנקים השונים, כיום המחשבים עושים זאת בלי עלויות נוספות, ודאי לא העלויות שהבנקים גובים עבור הפעולות.

ניסו להגביל את העמלות על הבנקים. ניסו לגרום להם להיות תחרותיים. אבל המשק התחרותי לא עובד בישראל. ישראל מבוססת על שני עסקים גדולים בכל שוק ועוד שלושה בינוניים שלא מצליחים להתחרות בהם. בישראל יש שוק מעין תחרותי לחלופין מעין שוק ("שוק"), בו בעלי העסקים מתחרים באיך לעבוד על הלקוחות, ואיך להיראות כאילו הם מתחרים (למעט "שוק" העיתונות שם מישהו מוכן לשבור את ה"שוק").

"שוק" הסלולרי דומה ל"שוק" הבנקים. שני מפעילים גדולים (פועלים, לאומים, סלקום, פרטנר) עוד כמה בינוניים (דיסקונט, מזרחי, פלפון) עוד כמה מפעילים קטנים (מירס) שאינם משמעותיים. אז ב"שוק" הבנקים, הבנקים הגדולים עושים מה שהם רוצים. הם סוחטים את הלקוחות הפרטיים, שאינם מסוגלים לעמוד מול הכוח של הבנקים. נכון, אפשר לנסות לעבור בנק, אבל בלבול המוח לא יוביל לשינוי משמעותי בעלויות, כל עוד עמלת שורה עולה כסף, כל עוד המודל העיסקי של הבנקים בישראל מבוסס על עמלות ממשקי הבית הפרטיים ולא על המרווחים שהם הבסיס של השוק הבנקאי העולמי. באמריקה, הבנקים מתחרים על משקי הבית הפרטיים, בישראל הם חיים מהם.

כיוון שאין שוק חופשי בבנקים בישראל, כיוון שאדם לא יכול לתפקד בלי חשבון בנק בישראל - אין מתן צ'קים ישירות לעובד ממקום העבודה, בנק הדואר לא מצליח להתחרות בבנקים - וכיוון שכשאין שוק חופשי יש כשל שוק שמעביר את הכוח לידי בעלי העסק, הכנסת חייבת להתערב ב"שוק" ולהגן על האזרח (הצרכן) הקטן. צעד קטן לטובה יהיה ביטול עמלות שבכל מקום בעולם לא מתקיימות, כמו למשל עלויות של צ'קים.

ישנם חברי כנסת שמנסים לעשות זאת. הם מנסים לערער את הבסיס השגוי של השוק הבנקאי של ישראל. הם עושים זאת תוך סכנה עצמית, בגלל שלטון ההון הצולב בישראל - בעל בנק הוא בעל עסק הוא בעל שליטה בפרסום שלמעשה שולט בעיתונות ויכול לפגוע בעיתונאי - וכנגד חברות הלוביסטים שבעלי הבנקים יכולים לממן (כולל הבנק שבידי המדינה שיכול היה להתוות מדיניות ציבורי וכלכלית ראויה על ידי שינוי המודל העיסקי שלו). נסיונות התערבות אלה של הח"כים קשים מספיק גם בלי התערבות של בנק ישראל.

בנק ישראל מגיע לדיון כשידיו אינן נקיות. הוא הרי המפקח על הבנקים. הוא אמור היה לדאוג שלא יווצרו כשלי שוק. הוא אמור היה לדאוג לחיסולו של הדואופול הבנקאי בישראל. הוא גם אמור היה למנוע תיאומי עמלות בין ראשי הבנקים, כפי שנמצא שהתקיימו לאורך שנים ב"שוק" הישראלי. הבנק המרכזי גם יכול היה לדאוג שהבנקים יעבדו לפי מודלים בנקאיים ולא ימציאו דרך לחיות על גבם של משקי הבית ולממן את בעלי ההון. את כל זה בנק ישראל, הנגיד בראשו, שיודע מה מצב הבנקאות בארצות הברית שמשם הוא מגיע, והמפקח על הבנקים אינם עושים. במקום זאת, הם ממשיכים לדאוג לרווחי הבנקים, על חשבון הדאגה למשקי הבית בישראל.

לכן, הציבור, שלעתים נדחף על ידי עמותות וארגונים, צריך לדאוג שחברי הכנסת לא יפחדו וידחפו את הבנקים לעבר מודל בנקאי מקובל - חיים על מרווחים ולא על עמלות משקי הבית. דאגה להתמודדות עם המגזר העיסקי, ולא כיסוי החובות העסקיים ע"י עמלות מגוחכות במגזר הפרטי. הציבור וחברי הכנסת יכולים לדרוש שהבנק שברשות המדינה יוביל כיוון ויעבור למודל עסקי זה, אגב מודל שכנראה יהיה רווחי יותר מהמודל הקיים כיום (אין זה סביר שהבנקים בעולם מפסידים כסף כשהם מבוססים על המודל הזה כיום, וסביר שבנק שיעבור למודל שכזה יכפיל את כמות הלקוחות שלו, דמיינו לכם קמפיין - חשבון בנק בלי עמלות). הם גם יכולים לדרוש שבנק ישראל יבצע את תפקידו ויוביל את השינויים האלה.

אבל הציבור בישראל וחברי הכנסת יכולים לעשות את מה שהם בדרך כלל עושים. להמשיך לקטר ולשלם או לחלופין לעבור לאמריקה, שם המודל הבנקאי טוב יותר וגם הבנקים עושים כסף, אך לא בעיקר על חשבון משקי הבית הפרטיים.