חרונולוגיה חסרת חשיבות

תמיד נחשבתי אייקון אופנה מוביל. לכן, כשקיבלתי בפעם הראשונה מחמאה על מכנסיי האופנתיים והמגניבים במיוחד הגבתי בביטול. הרי זה מובן מאליו שכך יהיה, שאזכה למחמאות על מכנסיי. נטורליש, כמו שאומרים אצלנו במולדת.

אבל לקבל מחמאה שנייה על מכנסיים זה כבר יוצא דופן. בייחוד שזה על זוג אחר. מחמאות הן בכלל פעולה חברתית סבוכה. אבל כשבחורה נותנת לגבר מחמאות זה עלול לעורר קנאה. בייחוד כשהגבר נשוי. וכשהאישה, סליחה בחורה, יש לה חבר. והיא גם החברה הטובה של בת זוגתו שתח' של הגבר, שלו היא נותנת את המחמאה. בתור צנוע ידוע, הפעם כבר הודיתי על המחמאה. הבהרתי שמאז ומעולם הייתי אייקון אופנתי ולכן מובן שאדע להתלבש בהתאם. בת זוגתי שתח' קיבלה זאת קצת אחרת.

בעיני בת זוגתי שתח' איני אייקון אופנתי ומעולם לא הייתי. בכך בת זוגתי שתח' מצטרפת לכלל האנושות, שממעיטה מערכי, גם בענייני אופנה. זוגתי שתח' גם יודעת את האמת. רוב רובם של זוגות מכנסיי, בניגוד למחמאות, לא זכיתי בהם מן ההפקר, אלא באו לי בירושה מאחי, שהעלה במשקלו ואיבד את מכנסיו לטובתי. אולם דווקא על מכנסיים שקניתי בעצמי, לפני כעשור, כך אנחנו הגברים, שלא משנים ממישקלם, יכולים ללבוש אותו זוג ג'ינס מהוה עשר שנים ויותר (החולצה הותיקה ביותר שלי מסתובבת איתי בעולם כבר קרוב לשני עשורים, ועדיין היא חדשה ואופנתית מתמיד), קיבלתי את המחמאה השנייה.

מחמאה על זוג מכנסיים מהוה, שכבר בלוי בשוליו, בגלל חיכוכיו עם הרצפה, שצבעו בעבר היה כזה ועכשיו הוא אחר, היא אירוע ראוי לציון. כשאישה, סליחה בחורה, שלה יש חבר, נותנת מחמאה כזאת, ובפעם השנייה, לגבר נשוי, בנוכחות בת זוגתו שתח', היא גם אירוע ראוי להסבר.

אכן המחמיאה, מיד לאחר המחמאה, הסבירה. מסתבר שזה לא עניין של טבע, גזרה או גוף, למרות צניעותי, שעומדים בבסיס המחמאה. הו לא, זה עניין של צבע. הצבע של המכנסיים הוא שמצא חן בעיני המחמיאה. שכן, כפי שהיא הסבירה, באמריקה אתה אמור ללכת רק עם ג'ינס, כאן קוראים להם דנים, בצבע כחול. אם אתה איש נועז, תרהיב עוז בנפשך ותלבש ג'ינס בצבע תכלת. אבל ג'ינס בצבע בז', שהיה המכנס הראשון שעליו קיבלתי מחמאה, או לחלופין סגול, זה כבר מוזר, ובעיני המחמיאה אפילו יפה.

מובן שמיד הכחשתי שהג'ינס בצבע סגול. חום, הם נקנו כג'ינס חומים. גם הסברתי שיש גם זוג ירוק, אני מנסה לגוון את צבעיהם של הג'ינסים שלי, שלא יהיה לי משעמם. אבל הכביסה, הכביסה, והצבע, סגול בעיניה. גם אין להם כאן בורדו באמריקה, שהייתי יכול להתפשר עליו לו היינו במדינות בהן יש בורדו כצבע. אז הויכוח התלהט סביב צבעם של המכנסיים. האם חום או סגול. בת זוגתי שתח' תמכה בי הפעם, כנראה שאי אפשר שבן זוגתה ילבש סגול אלא חום. אבל המחמאה ניתנה, הוסברה, ולא ניתנה להשבה.

בת זוגתי שתחיה, טרחה וציינה שהבחורה המדוברת גם הסבירה, שבעיר מולדתה, התפוח הגדול, נהוג לשחק משחק שנקרא בפיה:
"Gay or European" כאשר רואים גבר אופנתי, קטגוריה שזכיתי להיכנס אליה בזכות צבע מכנסיי. הנוכחים האחרים, ובעצם נוכחות אחרות, הסכימו שנוכחות בת זוגתי שתח' די מבטלת את האפשרות הראשונה ולכן הוחלט פה אחד, שאני כנראה אירופאי.