RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2010
צה"ל שוב מעל לחוק - עוד מסקנות מהמשט
רון בן-ישי בשני פוסטים שונים מנתח את כשלי המשט. אתייחס לאחד הפוסטים, שכותרתו, שכנראה שלא הכותב נתנה, עובר ל"ברק" ונכשל לנתניהו.
אבל התוכן אומר בדיוק את ההיפך. כך כותב בן-ישי: "ברק הציע לרכז את גם המאמצים
הדיפלומטיים לעצירת המשט. זאת בנימוק שמדובר בעניין בטחוני מטבעו ומפני
שלברק עצמו, לרמטכ"ל אשכנזי, לבכירי מערכת הביטחון וקהיליית המודיעין של
ישראל יש היכרות טובה ויחסי עבודה הדוקים עם שרים בממשלת בטורקיה ועם בכירי
מערכת הביטחון שלה." הכישלון הדיפלומטי לפיכך רשום כולו על ברק. יתר על כן, שר הביטחון פעל שלא במסגרת תפקידו מתוך תפיסה שהוא יודע הכל והוא יכול הכל. חלוקת תפקידים? חלוקת אחריות? ידע? מקצועיות? לא צריך אצל ברק, הוא יודע הכל והוא יכול הכל. בעיקר להיכשל, אגב.
אבל הפיסקאות בהמשך אותה כתבה רק מחריפות את תחושת היאוש ותחושת הברק והצבא מעל הכל. כן, צהל יודע איך לעשות דיפלומטיה יותר טוב ממשרד החוץ. אבל צהל גם יודע איזה חוקים צריך לקיים ומאיזה חוקים אפשר וצריך להתעלם. בן-ישי מספר שנציגי צהל זומנו לישיבה של המועצה לביטחון לאומי שדנה במשט, אולם לא טרחו להתייצב. אמנם חוק המל"ל, לטענת בן-ישי, קובע שנציגי צהל מחויבים להתייצב בפני המל"ל אם הוזמנו, אולם ממתי צה"ל נשמע לחוקי המדינה? או בשפתו של בן-ישי: "גורמים רמי דרג במערכת הביטחון
מסבירים את אי הופעת נציגי צה"ל לדיונים במל"ל ובמשרד לעניינים אסטרטגיים,
בעומס הדיונים בפורומים ממשלתיים ובכנסת שאליהם נדרשים קצינים בכירים בצה"ל
להתכונן ולהתייצב. לדבריהם, עומס זה הוא בלתי נסבל ומפריע בצורה ממשית
לקצינים במילוי תפקידיהם ומשימותיהם במסגרת צה"ל." אכן, לצהל אין זמן להתייצב בפני הגורמים המפקחים עליו, הבודקים אותו, המאשרים את פעולותיו. צה"ל לא ממש מבין למה צריך את הגופים האזרחיים האלה שיפקחו עליו, הוא יודע יותר טוב, ממש כמו שר הביטחון, ולכן אפילו אם שר בממשלה מצפה שהצבא וקציניו יתייצבו לדיון, אפילו אם החוק קובע שעל הצבא להתייצב בפני המל"ל, הצבא יודיע שהוא עסוק ושאם כל הכבוד לגופים האזרחיים המפקחים עליו, זה לא כל כך חשוב וצהל לא יגיע. בן-ישי מסביר ששר הביטחון מינה את מזכירו הצבאי כדי להחליט לאיזה ישיבות פיקוח אזרחיות צהל ישלח נציגים ולאילו לא. אכן, מזכיר צבאי, כלומר איש צבא, מחליט בפני מי הצבא ייתן דין וחשבון ובפני מי לא. מובן ששר הביטחון לא רואה בכך בעיה. הוא הרי יודע הכל יותר טוב וכך גם הצבא וראשיו.
המשך הכתבה ממחיש מי מקבל את ההחלטות במדינת ישראל - הצבא. הצבא טוען שלא צריך היה להופיע לישיבות האלה, שכן האנשים שיושבים שם הם ממילא אנשי צבא שיודעים את אותו המידע שקיים אצל החיילים הנוכחיים. טענה זאת בעלת תוכן כפול. ראשית, היא חושפת את הסוד הגלוי, הצבא הוא המקבל את כל ההחלטות שכן קציניו בעבר הם בעלי התפקידים המרכזיים בכל שדרת מקבלי ההחלטות בישראל, כולל בגופים שאמורים לפקח על הצבא. טענה נלווית לטענה זאת היא שצהל טוען שכיוון שכל מקבלי ההחלטות בפרשת המשט הם חיילים בכירים בדימוס, הרי החיילים הנוכחיים לא יתרמו להם כלום. טענה זאת מעידה שהצבא עצמו מודה שאין בו חידושים, לא מקצועיות ולא מומחיות. לדעת הצבא, קצינים שפרשו לפני חמש שנים הם בעלי אותו ידע מקצועי ויכולת קבלת החלטות כמו קצינים כיום. חדשנות? מעוף? התמקצעות? לא בצבא, ארגון שמקדש שמרנות, קיבעון, תפיסה עצמית של "אני יודע הכל לא משנה באיזה תפקיד ומתי למדתי אותם", ע"ע אהוד ברק, דן חלוץ, בוגי יעלון, ועוד ועוד ועוד.
אבל, הדבר שהצבא יודע טוב מכולם הוא לשלוט במקורות ובעיתונאיים. לכן, אחרי שבן-ישי מבהיר איך הצבא כשל בכל צעד במשט, איך שר הביטחון נכשל בכל האלמנטים הכשורים למבצע, איך הצבא במבצע שאחת ממטרותיו הייתה לא לפגוע באזרחים, הסתיים במותם של תשעה אזרחים, הוא מזכה את שר הביטחון מאחריות על כל הכשלים במבצע כושל זה. שכן בן-ישי תלוי במידע שמקורותיו בצבא ובלשכת שר הביטחון ולכן הוא לעולם יתמוך בצבא, ויסיים את כתבותיו בביטחון ש:"הצבא, כרגיל, נרתם לעניין במרץ ביושר
ומתוך אינטרס אמיתי למנוע הישנות השגיאות." כרגיל, הצבא מתחקר את טעויותיו, כדי שיוכל לחזור עליהם עשרת מונים במבצע הבא, ולטעון שהדרג המדיני, האמצעים, העם, אמריקה, תורכיה או כל גורם אחר הם האחראים בכל התסבוכות שהצבא בכשלונותיו התכופים מכניס את ישראל לתוכם.
הצבא נכשל בפרשת המשט. אם הדרג המדיני הורה לצבא לעצור את המשט ללא שפיכות דמים, הרי הצבא נכשל בפעילות המשט. הדרג המדיני גם הוא נכשל, ההיגיון חייב לאפשר למשט לעבור. אולם, אפילו אם הדרג המדיני הנחה את הצבא בצורה לא נבונה, עדיין הצבא חייב לעמוד בהגדרות שהדרג המדיני הציב בפניו. הדרג המדיני הבהיר שהמשט צריך להיעצר ללא שפיכות דמים. צהל שפך דמים, צהל נכשל. לא יעזרו ה"מסקנות", ה"תחקירים" ושאר נסיונות הניקוי שהצבא, באמצעות שליחו בן-ישי, מנסה להטיח בנו.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
