חרונולוגיה חסרת חשיבות

שוטטתי לי בקניון כשלפתע ראיתי שיש שם את התערוכה של צילומי העיתונות מהשנה החולפת. נזכרתי שגם שנה שעברה, אם היתה לי אקסית מיתולוגית לקחה אותי לתערוכה דומה. אז נכנסתי. גם בגלל שהיה לי זמן לשרוף. אז שרפתי שם 45 דקות. די שווה תמורת 15 שקלים.

התמונה הראשונה שהקפיצה אותי והובילה אותי להתחיל לרשום (עם עט, על דף, תאמינו או לא!), היתה התמונה שזכתה במקום הראשון ב"טבע וסביבה". אתם יכולים לראות אותה כאן.

"זיו קורן / POLARIS

הצוללת דולפין, אחת משלוש הצוללות של צה"ל, עולה אל גובה פני הים ופוגשת בדרך את היונק הימי שאת שמו היא נושאת."

ושאלתי את עצמי, מה כאן בדיוק טבעי וסביבתי? בהתחלה בתמימותי חשבתי שהדולפין החיה הוא הדבר הטבעי פה, אבל אז הבנתי. אנחנו בישראל. ברור שהצוללת היא הדבר הטבעי. וכי יש דבר טבעי יותר מהצבא בישראל? אולם השילוב המבחיל בין הצבא והטבע הוא המקומם בתמונה זו. מובן שתמונה זו מוזמנת מא' ועד ת'. הרי זיו קורן זה היה על הצוללת. לא כל צלם עיתונות יכול להיות על צוללת. אולי תמונה תעמולה זה שם יותר טוב לתמונה זו. שזכתה במקום הראשון בתערוכת צילומי העיתונות בקטגוריה של טבע וסביבה. אין בתמונה טבע, היא התמונה הכי לא טבעית שיכולה להיות. אולם היא מאדירה את צה"ל, את מדינת ישראל. זאת העיתונות המגוייסת.

תמונה זו גרמה לי להתחיל להסתכל גם על שאר התמונות שזכו במקומות ראשונים. כתבתי, ותוכלו לראות זאת בהפניה.

בואו ניקח את התמונה שזכתה במקום הראשון בתחום הספורט:

"אוריאל סיני / "הארץ", גטי אימאג'ס

מחוץ לכותרות, מחוץ לרעש, מחוץ לתודעה, נציגי ישראל באולימפיאדת הנכים אף פעם לא מאכזבים. גם באתונה 2004 הם שמרו על הכבוד הלאומי וחזרו עם שש מדליות."

אכן תמונה שמבהירה שהנכים שמרו על כבוד הלאומי. מאוד חשוב לשמור על הכבוד הלאומי. עיתונות מגוייסת כבר אמרתי? בחירה מגמתית של תמונות לאומיות? לא יכול להיות, אבל זה כבר שתיים משתיים. או שאולי זה רק הכיתוב. ייתכן אגב שהתמונות האלה הן באמת הכי טובות, אבל הכיתוב? לאומיות על סף הלאומנות. אבל אלו הם השופטים.

נמשיך לחיי היומיום.

מסתבר שקיצרו את הטקסטים באינטרנט. על התמונה שזכתה במקום הראשון בחיי היומיום נכתב משהו כמו מתברר שגדר ההפרדה מאוד אפורה תרתי משמע. נו, אני בטוח שיהיה מי שיטען שהגדר הזאת היא שחורה משחור, אבל למה להיות קטנוניים.

האם, אגב, תמונה זו תופסת את חיי היומיום? אולי יותר מהתמונה במקום השני בקטגוריה זו:

"אריק סולטן / מעריב

ב-4.11.2004 התקיימה באצטדיון רמת-גן תערוכת ביטחון ומשטרה. שלושת החיילים שבתמונה לקחו פסק זמן מעבודות ההקמה ותפסו תנומה קלה."

נו, הצבא הוא חלק מרכזי בחיי היומיום שלנו, האף אין זאת? הממ, טוב אני מתחיל לחזור על עצמי, אבל יש יומיום שאינו כרוך בצבא במדינה הזאת. ובמחשבה שנייה צריך לכתוב משפט זה כך: יש יומיום שאינו כרוך בצבא במדינה הזאת? אולי שכחנו זאת, סביר שמחלקי הפרסים וקובעי המקומות הראשונים שכחו זאת. כל העם צבא, הצוללת דולפין היא מאוד טבעית, הנכים שומרים על הכבוד הלאומי, הגדר אפורה, כל העם צבא. נמשיך.

הפורטרט:

האמת, זאת תמונה מצויינת. היא לקוחה מסדרת טלוויזיה.

"אלדד רפאלי / ידיעות אחרונות

אחד הצלפים שהשתתפו בסרט "אחת בודדת" של הבמאית נורית קידר. הסרט מביא את סיפורם של כמה חיילים משוחררים, שבעת שירותם הצבאי שימשו כצלפים ומוציאים לפועל של מדיניות ה"סיכול הממוקד" השנויה במחלוקת ובדילמות המוסריות עימן נאלצים להתמודד הלוחצים על ההדק. הסרט התקבל לפסטיבלים תיעודיים שונים בעולם ואף פתח את פסטיבל זכויות האדם בברצלונה, בארץ הוקרן במסגרת תחרות וולג'ין בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים."

האמת, תמונה מצויינת ומאוזנת. לא תמיד צריך לחשוד בכשרים. באמת תמונה טובה, וגם הטקסט טוב. אתם רואים, אני יכול להודות שלא הכל נורא. למרות שמשום מה, באתר האינטרנט הורידו את התמונה של לריסה טרימבובלר שזכתה אף היא, כך לפחות נאמר בתערוכה, במקום ראשון בקטגוריה זו. טוב, מה נאמר.

מה נאמר? אמרתי מספיק. לכו לתערוכה. באתר האינטרנט יש קופון הנחה, וזה קרוב, בדיזנגוף סנטר. תוכלו להחליט בעצמכם, עד כמה אני מקשקש שטויות או לא. זה הכל.