חרונולוגיה חסרת חשיבות

והיום התחילה עונות הפוטבול האמיתית. אולי אתמול. ההכנות שלה לפחות.

ג'רי רייס ואמט סמית, שחקני ההתקפה הגדולים של כל הזמנים נכנסו יחדיו לאולם התהילה של הפוטבול. מגיע להם. השחקנים שבנו את שנות ה-90, אחד בסן פרנסיסקו פורטי ניינרס, שאני לא סובל, והשני בקאובויז, השנואים. אבל מה שמגיע, מגיע. ג'ו מונטנה וסטיב יאנג, ה-QB האגדיים יושבים ומקשיבים לג'רי רייס.

אבל החלטתי להגיע לאן שהדברים קורים. וושינגטון הבירה מתמרקת לקראת שנה יפה וחדשה. מאמן חדש, שלקח אליפויות עם דנבר, מייק שנהן, שהיה צריך לעזוב את דנבר כמה שנים לפני שעשה, ודונובן מקנאב, שהועזב מהאיגלס, החביבים עליי, גורמים לוושינגטון רד סקינס לעשות קולות. בבית הכי חזק, עם הג'יאנטס, ודאלאס שייארחו השנה את המשחק הגדול, הבית הזה יגיע רחוק. ואני? ופילדלפיה? מה יקרה לה? מתי אנדי ריד יילך כבר? אלברט היינסוורת' עם בעיות בריאות, לא מתאמן עם וושינגטון, העיתונים המקומיים לא מזילים דמעה. הם מיישרים קו עם המאמן החדש. מעניין כמה זמן זה יימשך. האם הפסד במשחק הסנדיי נייט הראשון לדאלאס בבית יוביל לזמירות אחרות? הפסד שכזה ושנהן כבר יהיה פחות בטוח בעצמו. העיתונות תפסיק להלל את המאמן שמיישר את הקבוצה ומפסיק בה את השטויות. אבל מה, מאמן טוב, שיודע מה צריך. ריצה והגנה. אז הבית המזרחי יהיה מענין, כרגיל.

גם סן דייגו הפכה להיות מעניינת. אחרי שזרקו לכלבים את לדיניאן טומלינסון, כי רוצים לבנות קבוצה ברוח העיר, כלומר עם מנהיג לבן ולא שחור, פיליפ ריברס, אין ספק שסן דייגו תגיע לאותו מקום אליו הגיעה עונה קודמת, אם לא פחות מכך. מי עוד? הפאטס בעונת מבחן לבריידי, אינדי שאמורים לחלות בחמרמורת של אחרי הסופרבול, והסיינטס שיצטרכו להוכיח שהם יותר מקבוצה של עונה אחת. שכחתי את פיטסבורג עם ההשעייה של רות'ליסברגר, ומי תהיה הפתעת העונה? אולי פילדלפיה שאיש לא סופר אותה, בכל זאת, אנדי ריד תמיד ידע למצות יותר מהקבוצה שלו ממה שיש בה. והשנה אין בה כלום. אז אולי בכל זאת? כל שצריך הוא התפרקות של שאר קבוצות הבית, והלחץ עליהן תמיד כל כך גדול שזה יכול לקרות.

העונה מתחילה, משחק אולם התהילה משוחק, אוטוטו ספטמבר והעונה מתחילה. אני מוכן לקראתה. ואתם?