כשהוא עלה לאוטובוס, מהדלת האחורית זה כבר היה ברור. קפוצ'ון משוך על מעל לראשו, מסתיר את פניו מעיני כול. בידיו, המכוסות כפפות עור שחורות, שתי שקיות, אולי שלוש, אותן הניח לצד הדלת האחורית. ועוד דבר מה נוסף. שאי אפשר להתעלם ממנו.
ניסיתי לזכור, התחבורה הציבורית נועדה לכל שכבות האוכלוסייה.
האיש הצעיר שישב לימיני, הקרוב ביותר לדלת האחורית זע באי נוחות. כעבור שניות מספר עבר הצעיר לשבת בעומק האוטובוס. רחוק מאותו איש עם קפוצ'ון, השקיות שלו והדבר הנוסף. כך, הוא הותיר את הספסל שלימיני פנוי. בינתיים לא קרה דבר. האיש ממול, שהזכיר לי את משה דיין בגלל עינו האחת, עבר לקידמת האוטובוס. אולי רצה לתפוס מקום טוב יותר, לראות טוב יותר, אולי לא הצליח להתמודד עם התוספת שהביא האיש מוסתר הפנים.
אני ניסיתי לנשום בצורה שטחית יותר. זה לא עזר. בייחוד כאשר האיש מוסתר הפנים החל לזוז קצת. ואז הוא שם את השקית השחורה, האטומה, מהניילון, לצידי, על הכסא שהתפנה. הדבר הנוסף היכה בי ביתר שאת. מסתבר שלא רק האיש מוסתר הפנים היה המקור שלו, גם השקית.
פורטיסחרוף שרו לי באוזניים שזהו העולם האמיתי. ידעתי שכך הדבר. הרי האיש עצמו מרגיש לא בנוח. מדוע יסתיר פניו אם הוא גאה בעצמו? ודאי שאינו גאה בכלום. בכך שהוא צריך להיכנס מהדלת האחורית. שהוא צריך להסתיר פניו. לא להיחשף, למבטיהם של העוברים ושבים, שכעת נאלמו דום. ידיו מכוסות, לכסות דברים שלא רצוי שיתגלו. גם הוא הרי יודע על הדבר הנוסף שהוא מביא איתו לכל מקום. הקפוצ'ון נועד לכסות את הפנים. לכסות את הבושה. את כל זה אמרתי לעצמי בראשי. כשאני נלחם בעולם האמיתי של פורטיסחרוף. נושם נשימות שטחיות יותר. ניסיתי להסתכל בפניו. הצלחתי. פנים לבנות, עם זקן מדובלל. לא הצלחתי יותר מכך. לבסוף גם נכנעתי.
עברתי לשבת בקידמת האוטובוס. רחוק מאותו איש עם קפוצ'ון, עם שתי שקיות אטומות, ושקית שלישית שממנה מבצבצים בגדים מרופטים. ועם אותו דבר נוסף ובלתי נסבל. באוזניים ניגנה טרייסי צ'פמן, חלמה על עולם טוב יותר, נסעה רחוק, וחשבה שהיא יכולה להיות מישהי. האיש הצעיר שישב בתחילה לימיני, ואז עבר לירכתי האוטובוס, עבר שוב, הפעם לקידמת האוטובוס, לשבת לידי, ורחוק מאותו האיש מוסתר הפנים.
כשירדתי, הצצתי שוב בפניו של אותו איש עם קפוצ'ון. דמיינתי לראות בפניו הלבנים, בזקנו המדובלל, מתחת לעיניו הכבויות, חיוך זדוני. ידעתי שדמיון זה נועד להשקיט את מצפוני. אותו מצפון שלא מסוגל לסבול. לא מסוגל לסבול לא את חוסר הצדק החברתי, אלא את ריחו של חוסר הצדק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
