חרונולוגיה חסרת חשיבות

הכותבים המרכזיים של NRG, בן כספית (השבשבת הלאומית) ושלום ירושלמי (שניכר שהאוקסימורון של שמו סוף סוף השיג אותו) מצטרפים להמון שדי ודורשים מוות.

"עין תחת עין, שן תחת שן" כפי שקבעה תורתנו הקדושה. אמנם תורתנו הקדושה קבעה שדמים להם, כלומר שמשלמים פיצוי, אבל למי איכפת. אנחנו רוצים לחזור לימי התנך, לשכוח מההלכה היהודית שקבעה שסנהדרין שקטלה פעם בשבעים שנה נקראה סנהדרין קטלנית. Lets go biblical on them, כפי שלימדונו בספרות הזולה. ומוזר, שרוב היהודים כל כך רוצים את התנך, וכל כך שוכחים מרוב מוסריותו.

"נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן" כפי שמצטט ירושלמי את ביאליק. מובן שביאליק שלל נקמה מכל וכל. אבל המגיבים של ירושלמי מסבירים שביאליק שלל זאת בגלל שלא הייתה לו מדינה והיה חסר ביטחון עצמי. עתה כשיש לנו מדינה ואנו בטוחים בעצמנו, אנו יכולים לנקום. אלה המגיבים המכירים את ביאליק, שרוב קוראי ירושלמי סביר שאינם מכירים. על אחת כמה וכמה כשירושלמי עצמו מסלפו.

בכלל קריאתם של ירושלמי וכספית לרצח קצת מוזרה. הרי שניהם מתנגדים למדיניות תג המחיר של המתנחלים. ומהי קריאתם לרצח אם לא מדיניות של תג מחיר?

מאימתי הפכה קריאה לרצח לעבודתם של פובליציסטים? ושניהם מבהירים שאפשר אמנם לשקול עונש מוות במקרה הנוכחי, אבל עדיף להרוג את המבצעים ללא משפט. הריגה ללא משפט, עד כמה שידוע לי הינה רצח. ובכלל אני חשבתי שקריאה לרצח היא עבירה פלילית של הסתה לאלימות. אולי צריך להגיש תלונה כנגד שני הפובליציסטים. ואם יאמרו שזהו חלק מחופש הביטוי שלהם, הרי חופש הביטוי, כפי שבעבר התבטאו שניהם, אינו חופש השיסוי. וקריאה להרג הינה שיסוי.

אפשר להמשיך ולתהות עוד ועוד. אם שני כתבים בכירים (אללי שכך הם נחשבים), שמחשיבים עצמם חלק ממרכז מתון ושפוי קוראים להרג ללא משפט מה אמורים לכתוב פובליציסטים ימניים? האם בכלל אפשר לדבר על מרכז או מתון יותר בישראל בימים אלה? ישנו הסמול האוטמטי והקיצוני, הידוע יותר בשם בוגד אוהב ערבים שימיו ספורים, או כל השאר, ביניהם כספית וירושלמי ושאר הכותבים הימניים. העיקר שהתשקורת תמשיך להיות סמולנית.

ואפשר להמשיך. למה רצח 5 מתנחלים מעורר תגובה כל כך קשה, כמעט קשה יותר מרצחיתם של 16 ישראלים בתל אביב, או במקום אחר? האם השקט שלפני הרצח הזה, אותו שקט שרמז שאפשר להמשיך במצב הנוכחי, שנשבר ברעם שכזה הוא המסביר את התגובה הקשה? הרי רק לאחרונה רוב הישראלים סברו שאפשר להמשיך במצב הקיים לנצח, והנה פתאום רצח נורא כזה, אז אולי אי אפשר להמשיך כך לנצח? אולי לכן הזעם הקדוש? 

אולי אלה התמונות, שבעלי בטן רגישה ורגיזה העדיפו לא לראות? אולי זה הזמן שחלף, בו ישראל ממשיכה להדרדר לחברה צמאת דם, המסתגרת בגבולותיה הלא קיימים, תוך שינאת האחר בתוכה ומחוצה לה היא שמובילה את הכותבים האלה לאמץ בחום נקמת דם רצחנית ומבחילה זאת? סביר שכל התשובות נכונות.

ועוד תהייה אחת. קל לכתוב מאמרים, אבל מישהו יצטרך להוציא לפועל את רצונם של כספית וירושלמי. אלא אם הם מוכנים להרוג את אותם פושעים. אם אינם מוכנים להרוג בעצמם, איך הם מעיזים לתבוע מאחרים לעשות זאת? ובעצם זוהי שאלת עונש המוות וההריגה בידי המדינה, כשזאת הורגת בעצם כל אזרח ואזרח הורג. מכאן, צריכים כספית וירושמי לשאול את עצמם הם הם מוכנים להיות תליינים שכאלה. אם תשובתם שלילית, אזי הם אנשים צבועים שמוכנים לקרוא לרצח, אך לא לשאת בתוצאות המעשיות של קריאתם, ובמקביל לצלק את נפשותיהם של אלה שצריכים לבצע את קריאתם הלכה למעשה.

בעצם, אולי אני קורא את זה הפוך. הרי ישראל הורגת ללא משפט כבר שנים, ותוך כדי הורגת גם מעורבים לא קשורים, כולל לפחות ילדה אחת. אבל מובן שרציחתם של ילדים היא בלתי אפשרית, בלתי מוסרית ומזעזעת. אולי הכותבים פשוט מתגעגעים לאותם ימים יפים, בהם מטוסינו הפילו פצצות, ובערינו התפוצצו פצצות?

ותהייה אחרונה באמת. לו לא היו מתנחלים בשטחי יהודה ושומרון, ישראל מזמן לא הייתה שולטת בשטחים אלה. אז מה התרעומת הגדולה על הריגתם של אלה שרוצים להבטיח ומבטיחים הלכה למעשה את השליטה הישראלית בשטחים אלה?