ביאליק היה הראשון שכתב את "במרחק נגיעה". אותה דרמה טלוויזיונית על אהבה בלתי אפשרית בין חרדית ורוסי.
בעצם, ביאליק רק שחזר את שייקספיר. עשה עליו ספין, כמו שכולנו עושים בעצם. משכתבים לצרכים מקומיים.
ביאליק מזכיר איש מכירות אמריקאי. הוא ייתן לך פרטים יפים וארוכים, יבנה תמונה יפיפיה, צבעונית, מלאת פרטים ויתרונות, קטנים וגדולים. הוא ישאירך מחוסר נשימה לאורך הדרך, לא ייתן לך זמן לחשוב, לעצור, לפקפק, ימכור לך סיפור מלא שבו כולם מרוויחים, במיוחד אתה. אבל, רק לרגע קט, ובעצם, לאורך כל הדרך, הוא יעשה דבר נוסף. כן, ביאליק, כמו איש המכירות האמריקאי, לא ישקר לך. אסור לשקר ללקוח. כי איש המכירות האמריקאי יודע שאם הקונה יתפוס אותו בשקר, לא רק שהמכירה עלולה להיתבטל, אפילו אם לא תתבטל, עלול הלקוח לתבעו בדין, ואז יפסיד המוכר אמינות, כסף ויכולת למכור ללקוחות נוספים בעתיד. טוב שם טוב משמן טוב, ולכן אסור לשקר ללקוח. גם ביאליק יודע זאת, לכן לא ישקר ולא ימציא סיומות פנטזטיות לסיפורים המעין אמיתיים שלו.
כן, ביאליק אולי היה הראשון שכתב את "במרחק נגיעה". הוא קרא לזה "מאחורי הגדר". סיפור אהבה יפיפיה בין יהודי לבין גויה. סיפור אהבה בלתי אפשרי. כתוב בצורה סוחפת, נבנה בהדרגה יפיפיה שמגיעה לשיא, שלאחריו, טוב, אסור לשקר, ואסור לספר את הסיום של הסיפור. כי כמו כל מוכר טוב גם אני יודע שאסור לשקר ללקוח, אבל גם לא חייבים להגיד את כל האמת. אפשר להשאיר מקצתו מכוסה. ואם ישאל הקונה, יקבל את התשובה, האמיתית. כי אסור לשקר. ואם לא ישאל. אולי יגלה בדרך הקשה, אולי לא יגלה כלל, שכן על טמטום צריך לשלם, ומכירות מבוססות על טמטומם של אנשים. טמטום שביאליק ידע לתאר כה יפה בחלק מסיפוריו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
