פסח הוא חג קשה. בייחוד למערכת העיכול. ארבעים שנה סבלו אבותנו במדבר (התפגרו כזבובים) ואנחנו סובלים בגלל זה שמונה ימים. יותר נכון, קטנות האמונה שלהם הובילה לאסון הקרוי בעדות אשכנז מצה.
מצות משבשות לא רק את מערכת העיכול אלא גם את מערכת החשיבה. לא מאמינות? עובדה, הנה כתבה בוינט על אוכל לחג המצות, יותר נכון לארוחת החג השנייה. כנראה. הכותרת עצמה מבהירה שלא צריך להשתגע. אבל אז מגיע המתכון הראשון ומבהיר שהכותרת אירונית.
מרק ברוקולי ושום. מרק ברוקולי ושום. מילא שום. אבל ברוקולי. הרי, אם נצטט את הומר סימפסון, אלוהים נתן אזהרה ביחס לברוקולי, הטעם שלו. אמר לפני שנפח את נשמתו. מרק ברוקולי ושום. וזה המתכון שבאמצעותו לא צריך להשתגע? השתגעו שם בוינט.
והם גם יודעים שמרק ברוקולי, וברוקולי בכלל הוא מאכל לא אכיל. שכן, כך הם כותבים על מתכון זה: "דרך נפלאה לאכול ברוקולי". כאילו שישנה דרך נפלאה לאכול ברוקולי. אם חיפשתם אוקסימורון ולא מצאתם (מאז שמצאו שאכן ישנן פנינים שחורות, בניגוד למה שביאליק חשב), מצאתם אותו. כן, בוינט שיקמו את האוקסימורון עם "דרך נפלאה לאכול ברוקולי."
ואם כל זה לא מספיק, וזה כן, הרי שהכותרת מתחת לתמונה השנייה של מרק הברוקולי והשום אומרת "קל להכנה ומרשים את כולם". אכן "מרשים" הוא התואר המתרים למרק ברוקולי ושום. ההתרשמות שלי היא שעורכי וינט חמדו להם לצון, שלא נאמר נשתבשה עליהם דעתם כליל, כשהם ממליצים על מתכון של מרק ברוקולי ושום. מרשים.
בברכת תרבחו ותסעדו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
