חרונולוגיה חסרת חשיבות

בגלגלצ הודיעו שעקב הילולת בושייף צפויים פקקים באזור המרכז.

"הילולת בושייף" שאלתי את עצמי. מאימתי היא מתקיימת. איך זה שבכל שנות קיומי, כבר יותר מהרבה שנים, לא שמעתי על הילולת בושייף.

האם בושייף זה הוא ממשיכו של נבי שועייב, נביאם של הדרוזים? אולי של רבי שמעון בר-יוחאי ויום השריפות הידוע בשם ל"ג בעומר. אבל, בושייף? הוא קשור לרנטגן? הוא קשור לאיפרגן? בבא סאלי? בבא ברוך?

בושייף, הילולה, פקקים.

פתאום צצה לה כזאת הילולה ויוצרת פקקים.

פתאום, אני שואל את עצמי, ונחרד. אין כאן שום פתאומיות. הרי זה הכיוון. כמה שיותר הילולות. כמה שיותר פקקים. כמה שיותר הילולות. כמה שיותר פקקים. ובעצם, הילולות הופכות להיות סיבת קיומה של ישראל. הילולות לקדושים דתיים. דתיות והילולות הולכים יד ביד, וישראל הולכת לעבר הפקקים שדתיות מהוללת או אולי הילולות דתיות הן הכיוון אליו ישראל הולכת. לא פתאום ולא נעליים. עוד סממן לכיוון השגוי שישראל הולכת אליו.