יש משהו מכמיר לב בנסיעה דרך יפו. מעורר נשכחות. מזכיר לי את עיבורה של לוס אנג'לס עיר המלאכים. עוני ועזובה, עזובה ועוני. וככל שמגיעים למרכז הזה, כך העוני נראה דומה. אולי זה בכלל אצלי הדמיון הזה קיים. אולי רק אני רואה אותו. אולי הוא לא קיים באמת. הז'אנר של העוני הוא הבעיה שלי, לא העוני עצמו. איך שהוא נראה. ומשום מה בעיניי הוא נראה אותו דבר. לא טוב. בכלל לא טוב. מוזנח. אז נכון, הביוב לא רץ ברחוב. אבל ביפו צינור הביוב כן רץ ברחוב. אבל הוא זמני. מצחיק. אנשים לא יכולים לעבור מצידו האחד של הרחוב לשני כי יש באמצע צינור ביוב. ירוק לפעמים. מכוער תמיד.
יש עוד כל מיני דברים. דמיינו את המשפט הבא:
מועדון מפוקפק עם תאים מפוארים לחומרים נתעבים.
קצת שמרנות. מה יש?
אז זה משפט שאני המצאתי אבל את המודעה הבאה ראיתי במו עיניי:
להשכרה, 2 קומות, 100 מר + 2 מר. מתאים למגורי עובדים.
השלט הקטן הזה. אז יש בני אדם ויש עובדים. כולנו יודעים מה העובדים הזה. אה כן, זה ממש מעל לאותו מועדון מפוקפק, או מועדון מפוקפק אחר. וזה משתלב כל כך טוב כמעט רשמתי יפה. אבל זה אוקסימורון מחריד.
אתה מבין שאתה באזור בעייתי כשיש מחלוקת בין הסמכויות לבין האנשים ברחוב. ביפו זה ברור למדיי. נוותר על הדיון החוזר בצינור הביוב. אבל אחד הרחובות המרכזיים ביפו נקרא דרך שלמה. כך בשלטים הרשמיים. אני מובן קראתי זאת בתחילה דרך שלמה על שם שלמה המלך. אחרי שהתבוננתי בשלטי הרחוב באנגלית הבנתי שאולי תושבי הרחוב צודקים. באנגלית הרחוב נכתב SHALMA. אולם איך התושבים קוראים לרחוב? משום מה הם כותבים את שם הרחוב בס'. האמת, סלמה מובן לי יותר כsalma מאשר הכיתוב העברי. אבל, במקומות שכאלה הציבור ורשויותיו לא טורחים להסכים אפילו על שם אחיד למקום בו הם נמצאים וחיים. לשניהם לא איכפת, רק צד אחד נפגע מזה בטווח הקצר.
כן, משהו מכמיר לב לנסוע מתל אביב ליפו, כמו לנסוע ממערב לוס אנג'לס למרכזה ומזרחה. מעיר יפה ומטופחת למקום עני, עלוב עם דוכנים שנראים כמעט תמיד ריקים, סחורות שנראות בלויות, אנשים שנראים משומשים (לא זוכר ממי אני גונב את הביטוי הזה). אבל עוד יש תקווה, ביפו לפחות אין סימון איפה אפשר לישון ברחוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
