זה היה מאוד לא מתוכנן, בכלל לא חשבתי על זה, אתם יודעים איך זה, לא מתכננים כזה דבר. נפגשנו בגלל קרובים, חברים. היא הגיעה לבקר אותם, ואני, לא יודע, איכשהו זה התחבר, שנינו התחברנו. לא היה ברור לנו למה ואיך, ממש לא ידענו, רק ידענו שזה זה. זה שם. זה פה. זה אנחנו. זה היא ואני, זה אני והיא, זה אנחנו. אנחנו. רומנטי כל כך. קיטשי כל כך. יפה כל כך.
היו כמה בעיות. האמת, יש עדיין כמה בעיות.
אתם מבינים, פעם, דווקא די מזמן איזה מישהו רצח מישהו. מישהו רצח מישהו, זה קורה, זה קרה, זה יקרה. אבל הרצח הזה זעזע את כולם. שמישהו כמוהו ירצח מישהו כמותו! זה היה די מזמן, כל הארץ שלה בערה על אותו רצח נתעב, שרצח איש קטן ועלוב מהקבוצה ההיא, נו, אתם יודעים הקטנה והנתעבת, אלה המסוכנים, שעושים רק צרות, לא מועילים לכלום, מסכנים את כולנו כל הזמן כל יום כל שעה ובכל מקום. טוב, ככה זה היה ועדיין בקבוצה שלה, אין מה לעשות, לפעמים הם לא הכי מתקדמים, אבל היא, הו היא, כמה שהיא ועיניה, וידיה, ומוחה, ויופיה, אבל אולי אחזור לספר על הבעיות. והאיש הלא חשוב ההוא, הנזק, עוד רצח איש חשוב. אז נתקבלה ההחלטה. היו שאמרו שההחלטה לא צודקת. אבל העם ההוא קיבל אותה וטען שהיא נכונה, שלא ייתכן שאנשים כאלה ימשיכו, שאו קיי, אלה בינם שנכנסו, שיישארו בפנים, אבל בשום פנים ואופן לא נסכים לקבל אנשים חדשים מהקבוצה הזאת. הרי הם רוצחים, הם פושעים, הם מסכנים את קיום העם. כך אמרו בני אותה אומה. לשווא ניסו חלק מאיתנו, וגם חלק בינם, להגיד שזה קצת ענישה קולקטיבית, שזה לא מידתי, שאי אפשר לאסור, שהאהבה גדולה מכל דבר אחר, שאסור בגלל קומץ או אפילו בגלל פושע אחד למנוע מאנשים אחרים לממש את אהבתם, לשווא. החוק נתקבל. ההחלטה נשארה.
אז אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי, ואפילו התחתנו כדת וכדין. אבל אסור לי לגור איתה, אסור לי להתקרב אליה, כי פעם איזה מישהו שאולי דומה לי, אולי מזכיר אותי, אולי קרוב שלי, אה בעצם, לא שמעתי עליו מעולם, ואין לי שום קשר אליו, אולי אולי אולי ולכן אני אשאר פה והיא תישאר שם. אהבתנו תפרח, אבל לא באותו מקום. כי לי אסור להיכנס לשם. ולה? מוטב לה לאהבתי שתישאר היכן שהיא. הרי כאן מסוכן. כאן אנשים מתים מדי יום. מתפוצצים או מירי או מסכינים, ומי ירצה שאהובו יעבור לגור במקום שכזה? אז אהובתי תישאר לה במקומה הבטוח, יחד עם ילדיי העתידיים, (לפעמים אנחנו מצליחים להתראות באיזה מקום נייטרלי או בחופש משותף) ואני אגור לי כאן. כי פעם אתם יודעים ומאז אסור. אל דאגה, יש לנו אהבה והיא תנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
