חרונולוגיה חסרת חשיבות

הרבה זמן שהן לא היו כאן. מיד אולי אשים את הלינק, למי הן האלה שלא היו כאן.

אולי בכלל זו תגובה פיזית. זה בהחלט ייתכן. להגיד שאני מתייחס יפה לגוף שלי לאחרונה יהיה שקר. מעט מדי שינה, מעט מדי אוכל, יותר מדי פעילות, גופנית ואחרת, להגיד שאני מתייחס לגוף שלי יפה בזמן האחרון יהיה שקר.

אז אולי בכלל זה ההסבר לזה שהן חזרו, ולא הסרט הבינוני למדי שהשאיר טעם חמצמץ.

אולי זה בכלל הרעב. לא, כמעט ולא אכלתי היום. ועכשיו אני שורף טוסטים עם גבינה בתנור. אולי כדאי שאבדוק מה שלומם. כי בכל זאת גופי לא מוכן להמשך ההתעללות.

אולי לכן הן חזרו. המיקום שלהן מכה בי בדיוק רב. מאחורי הריבוע השני מלמעלה בצד שמאל של הריבועים בשרירי הבטו.

הא!

הומור!

כאילו שיש לי מרובעים בשרירי הבטן.

אם היו לי מרובעים

ואם לסבתא שלי היו גלגלים, ואם הטוסטים שלי לא היו נשרפים אולי הן היו עוברות עכשיו. אבל בגלל שאני יושב כאן וכותב ולא בודק אם הטוסטים נשרפים או לא, אזי הן תשארנה ותמשכנה להכות ביתר שאת.

לפעמים הן דווקא לא רעות. מעלות הרהורים נוגים שכאלה. אולי זה כן בגלל הסרט. המשעשע. טוב, בכלל לא. היה בו דבר משעשע שהם לא טרחו להסתיר את המקרופונים המקליטים.

אני צד גבוה ונמוך ועכשיו היא אומרת לי שהיא צריכה ללכת. 

לבדוק את הטוסטים. רעיון מצוין, רגע.

אכן נשרפו, אבל רק מלמעלה. כן התנור הזה ישן ומחמם רק מלמעלה. פעם חשבתי שזה התבנית שחוסמת את מקור החום מלמטה לחמם, אבל לא, התנור הזה מחמם רק מלמעלה. זה קצת בעיה לדעתי בתנור. ואין לי רשת לתנור השני.

ויש לי בחילה נוראית בבטן.

אולי זה בגלל שרצתי מהר מדי היום. ואכלתי מעט מדי. וישנתי מעט מדי, גם היום וגם אתמול, ואני כבר לא זוכר אם שלשום. הבחילה משתלטת על הזיכרון, משתלטת על העירות. וגם הטוסטים עם הגבינה האלה יהיו לא טעימים להחריד. כשיש בחילה אין טעם. וסוף סוף הם הגיעו לשירים. כלומר לשורה בשיר. מה נשאר?

אולי להתנצל בפני גלוריה. זה גם היה בחוזה שהיא מקבלת את הזרימות. אבל הדברים האלה הם שלי.

כן, פעם קראתי להם בחילות בוקר. עכשיו לא בוקר. אבל בחילה זה בחילה. זה היה אחד הפוסטים הטובים שלי. חלוצי, ראשוני.

יש לי בחילה. אני לא אצליח לנער אותה. אולי היא נובעת מרעב בכלל, אולי מתשישות, בכל זאת רצתי מהר מדי היום, וישנתי מעט מדי.

לא שואלים ג'נטלמן איפה הוא בילה את הלילה. זה פתגם יפה. אתה לא ג'נטלמן. כמה פעמים אמרו לי את זה. יש כאלה שחושבות שכן. נלעג. נלעג נלעג. יודע לספר סיפור. יש את אותם 20 סיפורים. 20 סיפורים זה הרבה, זה ארוך, זה יכול למלא המון זמן. יכול למלא חללים גדולים בבטן. שמתמלאת בתחושת בחילה שמתגברת. משתלטת על העיניים שנעצמות מעצמן ובכל זאת מתעקשות להישאר ערות בגלל שהן יודעות שצריך לאכול לפני השינה, וצרך לישון לפני הקימה, וחייבים לחכות עוד קצת זמן, שאולי הטוסטים ישחימו גם בצידם השני.

זה מעורר רחמים. זו בחירה אישית. זו בחילה אישית. הנה אמרתי.

אני אלך לאכול.