הלא הוא גם חג מתן תורה. אחד מאותם חגים חשובים ביהדות. מגילת רות, בכלל, מגילה חשובה. אולי נקרא אותה הערב, שנראה מי נגד מי, ואיך הפכנו לכאלה צודקים, שזוהי המגילה שקוראים בחג מתן תורה.
אבל לפני שנגיע למתן התורה, אפשר להרהר על המיתוסים הישראליים הקודמים למתן תורה.
"הם לא יהודים" אמר אתמול יוסי בנאי על מי ש"תהילים" בגרונם ועושק ומחמס במעשיהם.
אבל, רגע, הרי הישראליות או המיתוס הישראלי בנוי על עושק ומחמס וגזילה ורמאות.
יצחק, הדמות האנמית ביותר בתורה, הבן השני, שאמו דאגה לגירוש האח למחצה שלו ואמו של אח למחצה זה. גירוש הגר הוא הגירוש הראשון שבו ישראלית מגרשת את הזר ואת החצי זר.
יצחק, הדמות האנמית ביותר בתורה, נולדים לו שני ילדים. ושוב האם חומסת את זכותו של הבכור ובמעשה רמאות בזוי מקבל הצעיר את ברכת הבכור. רמאות, נוכלות, חמיסת זכויותיהם של האחר, מזכיר לכם משהו?
ואת הסיפורים על בני יעקב על השחצנות של הבן המועדף, על כך שאלוהים איתו בכל מעשיו, לא משנה עד כמה הוא שחצן או עד כמה הוא נענש, על מאבקי הכוחות בין האחים, חוסר ההתיחסות לאלמנטים של צדק, העדפת השבטיות המשפחתית על פני הכרה ומוסר של השונה והאחר.
כל זה היה לפני מתן התורה, מישהו חושב שעם שאלו הם המיתוסים המכוננים שלו, באמת יכול להשתנות עם בוא התורה? עם שבתוך משפחתו עסוק ברמאויות, מאבקי כוח, ניצול, עושק, מכירת בכורות סיטונאית, גירוש המתחרים על הבכורה ועוד, האם עם כזה באמת יכול לא לעשוק את הגר, האלמנה והיתום, כמו שמגילת רות, שנקרא אותה אולי הערב, מספרת, כמו שהתורה, שניתנה בחג קריאת מגילת רות, דורשת?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
