חרונולוגיה חסרת חשיבות

ש' טוענת שיש לי נטיה להגיד דבר אחד, ולעשות מיט את ההייפך.

כן, כך בלי בושה היא טוענת. נו, טוף, מי אני שאתווכח עם אות עם גרש'.

אתמול זה קרה. משהו שהפיוז שלו כבר הוצת לפני שבועות רבים. רבים מדי.

האוטובוסים שבישרו על כך היו הראשונים. לאחר מכן, ראיתי את שלטי החוצות בתחנות האוטובוס.

אתמול, מ' דפדפה ביומן, ואז, נחתו עיניי על הפרסומת:

"מי יהיה הכוכב הבא? סדנת הכנה לכוכב נולד! "

ובום, זה קרה.

מה השתגענו לגמרי? איזה  טירוף זה. תכנית טלוויזיה שמולידה כוכבים של 15 שניות, בשביל זה צריך סדנת הכנה? ומה הלאה? מה הלאה? איזה עוד סדנאות צריך להקים? סדנה לדרוש מנהיג? סדנה לרוצה לרקוד? סדנה להמוח?

טירוף מוחלט.

אבל אז, הצד היצירתי בי השתלט עליי. בעקבות הסינגל האחרון של שירי מימון. שמעתי אותו פעם, שמעתי פעמיים, ובכל פעם ששמעתי חשבתי לעצמי, לעזאזל, זה נשמע בדיוק כמו הכל עובר חביבי. בדיוק, רק מה, קצת פחות טוב. כן, דמיינתי לעצמי את שלומית אהרון מבצעת את אותו שיר, ואמרתי לעצמי, דהם, (אני מדבר אל עצמי באנגלית לעתים קרובות ובייחוד כשאני מקלל), שלומית אהרון היתה מבצעת את זה טוב יותר.

ואז, זה היכה בי. נקרא לזה כוכב מת. בתכנית זו, כוכבי עבר שאיש לא שמע עליהם עשורים רבים, יקבלו שירים של כוכבנים עכשווים. כך, שלומית אהרון תשיר את שירי מימון. פרסקי ישיר את שי גבסו. גבי שושן ישיר את הראל מויאל/סקעת וכו' וכו'. תאמינו לי, יהיה להיט, וכן, השירה תהיה מדהימה יותר ממה שיש לנו עכשיו. חכמה קטנה.

(רק בעיה קטנה, מי רוצה לראות אנשים בני 50 בטלוויזיה שלהם. בעצם, מאז בטיפול, אולי מותר.)