חרונולוגיה חסרת חשיבות

למטה בנהר היו מוטלות כמה סירות. דייגים פרשו את רשתותיהם, היה יום עכרורי. אל מעקה המזח נשענו בחורים אחדים ורגליהם משוכלות.

כשקמו לברך על יציאתם והרימו את כוסות השמפניה, כבר עלה עמוד השחר. ההורים וקצת אורחים לחתונה ליוו אותם עד למרכבה.

לא להתייאש, גם לא על כך שאינך מתייאש. כשדומה כי כבר בא הקץ לכל, עולים כוחות חדשים, ופירוש הדבר הלא הוא זה, שאתה חי. אם אין הם באים,משמע שהכל תם, תם לחלוטין.

איני יכול לישון. רק חלומות, אין שינה. היום המצאתי בחלומי אמצעי תחבורה חדש למדרון של פארק. אתה לקוח ענף, שאינו צריך להיות חזק מאוד, מעמיד אותו במלוכסן על הארץ, את הקצה האחד אתה מחזיק בידך, אתה יושב עליו ישיבה קלה במידת האפשר כמו על אוכף של צד, מובן מאליו שכל הענף מזנק במדרון, ומאחר שאתה יושב על הענף, אתה נישא למטה ואתה מתנדנד בנחת, במלוא המהירות על העץ הגמיש. אחר כך תימצא אפשרות להשתמש בענף לצורך העליה. לבד מפשטותו של המתקן עיקר היתרון הוא בכך, שהענף בהיותו דק וקל תנועה - שהרי הוא ניתן להורדה ולהרמה לפי הצורך - , עובר בכל מקום שבו אדם, ואפילו הוא לבדו, יתקשה לעבור.

להיסחב דרך חלון בקומת הקרקע בחבל הכרוך סביב צווארי, ולהימשך למעלה בלי התחשבות, זב דם ושסוע, כאילו בידי מישהו שלא איכפת לו כלום, דרך כל תקרות החדרים, הרהיטים, הכתלים ועליות הגג, עד שלמעלה על הגג תופיע העניבה הריקה, שלא שמטה את שיירי גופי אלא כשפרצה דרך הרעפים.

שיטה מיוחדת לחשיבה. חדורת רגשות. הכל מורגש כמחשבה, אפילו הרגשות הסתומים ביותר. (דוסטוייבסקי.)

הגלגלת הזאת שלמלגו. איזה קרס קטן מוזז לפנים, אי בזה בהיחבא, ברגע הראשון כמעט אין אתה יודע היכן, ומיד כל המנגנון נע. הכל משועבד לכוח אין פשר, כדרך שהשעון נראה משועבד לזמן, זעיר פה זעיר פה עולה קול חריקה, וכל השלשלאות משקשקשות ומשמיעות את התפקיד שהועד להן.

סיכום כל הנימוקים בעד ונגד נישואי:

1.      אי היכולת לשאת את החיים לבדד, ולאו דווקא אי היכולת לחיות, אדרבה, אפילו אין זה מסתבר, שאני יודע לחיות עם מישהו, אבל הסתערות חיי אני, תביעות אישיותי אני, התקפת הזמן והגיל, תשוקת הכתיבה, נדודי השינה, קרבת השגעון - כל אלה אין בכוחי לשאת לבדי. מובן מאליו שאני מוסיף ואומר, "אולי". הקשר עם פ. יתן כוח התנגדות לקיומי.

2.      הכל מעורר בי מיד מחשבות. כל בדיחה בעיתון היתולי, זכרם של פלובאר וגרילפארצר, מראה כתונות הלילה על מיטות הורי המוצעות ללילה, נישואיו של מאקס. אתמול אמרה אחותי: "כל הנשואים (בין מכרינו) מאושרים, איני תופסת זאת." גם דיבור זה עורר בי מחשבות, שוב נפל עלי פחד.

3.      עלי להיות לבדי הרבה. מה שפעלתי אינו אלא תוצאת היותי לבדי.

4.      כל מה שאינו קשור בספרות, שנוא עלי, אני משתעמם לשוחח שיחות (אפילו כשהן קשורות בספרות), אני משתעמם לבקר ביקורים, סבלות ושמחות של בני משפחתי משעממים אותי עד עומק נשמתי. שיחות נוטלות את החשיבות, את הרצינות, את האמיתות מכל מה שאני חושב.

5.      הפחד מפני הקשר, מפני התמזגות עם האחר. במקרה זה לא אהיה לעולם עוד לעולם לבדי.

6.      בפני אחיותה - וכך היה במיוחד לפנים - הייתי לעתים קרובות אדם שונה לגמרי משהייתי בפני אנשים אחרים. עשוי בלי חת, אדיר כוח, מפתיע, נפעם מו שאני בדרך כלל רק בשעת כתיבה. לו יכולתי להיות כך בתיווכה של אשתי לעיני כל! אך במקרה זה האם לא הייתי מנוע מן הכתיבה? רק לא זה, רק לא זה!

7.      אילו הייתי לבדי, אולי הייתי יכול באמת לנטוש פעם את משרתי. אם אהיה נשוי, לא יהיה זה אפשרי לעולם.

בכיתתנו, בכיתה החמישית של גימנסיית אמאליה, היה נער ושמו פרידריך גוס, שכולנו שנאונו אותו מאוד. כשהיינו באים בבוקר לכיתה ורואים אותו יושב במקומו ליד התנור, כמעט לא יכולנו להבין איך היה אפשר לו להתנער ולבוא שוב אל בית הספר. אבל אין אני מספר את הדבר כהלכה. שנאנו לא רק אותו, שנאנו כל אחד ואחד. היינו עדה נוראית. פעם אחת, כשנכח בשיעור המפקח המחוזי של בתי הספר - היה זה שיעור בגיאוגרפי והמורה תיאר את חצי האי מוראיאה, כשעינו מופנות אל הלוח או החלון כדרך כל המורים שלנו ...

זה היה ביום הראשון ללימודים, כבר העריב היום. מורי האובארגימנזיום עדיין ישבו בחדר המורים, עיינו ברשימת התלמידים, הכינו יומני כיתה חדשים, סיפרו על מסעי הנופש שלהם.

א ד ם  ע ל ו ב  ש כ מ ו נ י !

רק להלקות את הסוס כראוי! לנעוץ בו לאט לאט את הדרבנים, אחר כך להוציא אותם החוצה במשיכה אחת, אבל עכשיו לתקוע אותם לתוך הבשר בכל הכוח.

א י ז ו  צ ר ה !

ההיינו מטורפים? רצנו בלילה דרך הפארק והנפנו ענפים.

שטתי בסירה לתוך מפרץ טבעי קטן.

בימי לימודי בגימנסיה נהגתי לבקר מפעם לפעם אצל פלוני, יוסף מאד, ידיד אבי המנוח. כשלאחר גמר הלימודים בגימנסיה - ...

הוגו זייפארט נהג בימי לימודיו בגימנסיה לבקר מפעם לפעם אצל פלוני, יוסף קימאן, רווק זקן, שהיה ידיד אבי המנוח. הביקורים פסקו פתאום, כשהוצעה להוגו באורח לא צפוי משרה בחוץ לארץ שיהיה עליו לקבל אותה מיד, והוא עזב את עיר מולדתו לכמה שנים. כשחזר אמנם היה בדעתו לבקר אצל הזקן, אך לא נזדמנה לו שעת כושר, אפשר שביקור כזה גם לא היה עולה בקנה אחד עם שינוי השקפותיו, ואף על פי שעבר פעמים רבות ברחוב שגר בו קימאן, ולא עוד אלא עפילו ראה אותו כמה פעמים עומד ליד החלון וקרוב לשער שגם הלה השגיח בו, נמנע מן הביקור.