חרונולוגיה חסרת חשיבות

הבעיה הגדולה במערכת יחסים היא כמובן היכולת להבין את הצד השני.

חייבים להבין את הצד השני.

אבל מה אם אי אפשר להבין את הצד השני. אין שום יכולת להבין מה הוא רוצה, למה הוא פועל כפי שהוא פועל, האם הוא רציני או שמא סתם?

איך אפשר לתפקד אז? ומה עם זו יותר ממערכת יחסים מזדמנת, זה משהו ארוך טווח, ועדיין גם בטווח הארוך לא ברור מה קורה עם הצד השני.

אם לעתים עושה הרושם שהוא רוצה מכות, ולעתים הוא כל כך נחמד. אם חלקים שם עושים קולות נפלאים, ואחרים עושים קולות אחרים.

מה עם זה כל כך קרוב להיות זה, ואז באיזה חצי משפט מטומטם שנאמר בטון הלא נכון, אז הכל נהרס, ושוב הולכים מכות. אבל האם יכול להיות שחצי משפט מטומטם זה נאמר בכוונת מכוון, בכוונה בשביל ללכת מכות. אולי הצד השני חטף פיק ברכיים, חושב שאין על מה לדבר, וכו'.

אבן שטיפש אחד זרק לבאר, שבעים חכמים לא יצליחו להוציא. אבל מה עם הוא לא טיפש, ומה עם זרק אותה לבאר כדי שאי אפשר יהיה לשתות ממימיה, שכן הוא רוצה לייבש את השותים. שוטים?

כך אי אפשר להמשיך. מוזר. אבל כנראה שזה לא יימשך כך.