חרונולוגיה חסרת חשיבות

זו הייתה טעות חמורה מצידי. להשתנות כך בלי סיבה ובלי הסבר.

הבודק נעץ מבט חד בתמונה שלי.

"אני אצטרך תמונה מזהה נוספת שלך." פסק באופן חד משמעי.

הוצאתי תמונה נוספת. דווקא רוב חבריי ומכריי טוענים שלא השתניתי הרבה ב15 השנים האחרונות. אבל הבודק לא זיהה אותי בתמונה הראשונה.

גם התמונה השנייה לא סיפקה אותו. אבל הוא לא ביקש אחרת. במקום זה הוא שאל את השאלה הבלתי אפשרית:

"איפה הוצאת את הדרכון?"

הממ, שאלה טובה. באמת שאלה טובה. איפה הוצאתי את הדרכון. אלוהים יודע איפה הוצאתי את הדרכון. למה שמישהו ידע או יזכור איפה הוא הוציא את הדרכון, אלא אם כן עשה זאת לאחרונה. והוא כבר אמור היה להבין שלא עשיתי זאת לאחרונה.

"חיפה"

היססתי בטון מגומגם.

"איפה אתה גר כיום?"

"חיפה."

"האם גרת לפני כן בירושלים?"

"כן!!!"

כך גיליתי שאת הדרכון הוצאתי בעיר הקודש. דבר שכמובן לא עזר לי להראות חשוד פחות. הרי אדם שלא נראה כמו שהוא וגם לא יודע היכן הוא הוציא את הדרכון שלו. חשוד. חשוד מאוד. הוא עזב אותי לדרכי. להישאר על עומדי.

מסביב בודקים אחרים המשיכו בבדיקותיהם, אנשים חשודים פחות ממני נעו סביבי, התקדמו בתור בקלות. אצלי, אני עמדתי חיכיתי לו. הדרכון שלי אצלו.

"מישהו בדק אותך?"

"כן, הוא לקח לי את הדרכון והוא שם."

"אז תוכל בקשה להתקדם קצת כדי לא לעקב את התור?"

"ודאיי, ודאיי."

כעבור שתי דקות הוא חזר עם האחראי עליו. האחראי שאל, עניתי, והאחראי הלך.

"האם כל התיקים האלה שלך?"

שאל הבודק.

"לא, אחד התיקים של חברה שלי."

"ולמה היא לא נוסעת איתך?"

"כי היא ממשיכה לאמריקה."

"אז למה לא נסעת איתה?"

"כי הכרטיס שלי זול יותר."

"אז המזוודה שלה?"

"כן!"

הבודק שוב עמד מולי. החשד שלו התעצם מאוד עכשיו. ניכר בו שמעולם לא למד תלמוד. הוא אינו מכיר את סוג הטענה שאומרת שאם אדם יכול היה להגיד דבר שהיה פוגע בו פחות ולא אמר אותו, הרי סביר שמה שאמר הוא אמת. מיגו, קוראים לסוג זה של טענה. לא, אני מעכשיו הפכתי להיות חשוד עד  אימה.

האחראי שוב הגיע.

"וכמה עלה הכרטיס שלך?"

"450 דולר."

"ושלה?"

שאל שאלה שלא ממש ידעתי לענות עליה, הרי היא קנתה כרטיס שונה משלי שהמשיך לאמריקה, אז ברור שלא אדע מה מחירו. דבר שלא מנע ממני להשיב:

"560 דולר".

כבר למדתי מזמן שהחשוב הוא לענות בלי להסס.

"טוב, אבל את התיק הזה נצטרך לשקף, הוא חשוד."

נשארתי על עומדי. מכונת השיקוף לא עבדה. הדרכון הישראלי בידי, ואני מחכה בתור לשיקוף. רק תיק אחד צריך ללכת לשיקוף, השאר לא. אבל המכונה לא עובדת.

"סליחה אדוני, אתה יכול להמשיך ישר, אתה לא צריך שיקוף."

"אבל הוא אמר לי שאני כן צריך."

"אה, נכון, לא ראיתי את התיק הבודד הזה."

המשכתי לחכות.

מגיע אחראי אחר.

"למה אתה מחכה? אתה לא חייב להיבדק."

"הוא אמר שכן. אני חשוד."

הוא חייך אליי חזרה.

"פשוט עשיתי שטות ואמרתי את האמת."

"זה רק לטובתך."

ענה האחראי והלך.

המשכתי לחכות. עברתי למכונת שיקוף אחרת. לא עבדה. חזרתי לראשונה. החלה לעבוד. העמיסו את כל התיקים.

"אבל צריך רק את הבודד."

ניסיתי למחות ללא הועיל. וכך גם כשבדקו את התיק פיזית אחרי השיקוף. כנראה שהוא המשיך להיות חשוד. כך גם אני.