חרונולוגיה חסרת חשיבות

סליחה על הזווית האישית, אבל פשוט לקרוא את השטויות של סבר פלוצקר ולמות.

איך ארגוני טרור אלה מהווים סכנה קיומית על המדינה הישראלית? סתם, אפשר לזרוק שטויות, להסית למלחמה חסרת טעם ומיותרת, שתרחיק את מה שצריך - להחזיר שבויים הביתה.

חיילים, גבירותיי ורבותיי, הם חלק במאבקים מזוינים בין שני עמים. זה התפקיד שלהם. להילחם. כשהם נחטפים זה חלק מכללי המשחק. כשחייל נחטף בדרום וישראל כותשת חצי עזה בתמורה לזה, יש שתי אופציות. האחת, הטיפשית, שישראל חושבת שתעבוד, שהחייל יוחזר בעקבות זאת. השנייה, ההגיונית, שתחול הסלמה. הסלמה לא תחול דווקא באותו אזור. היא יכולה להתרחש באזור אחר. זה מה שקרה.

היום פגשתי מישהי בעבודה. אתמול הסתיים איזה מאבקונצ'יק בעבודה. הסתיים בשקט, אבל סביר שיוביל למאבק הבא. אותה עמיתה אמרה לי: "אין לי כוח למלחמה." עניתי ברצינות תהומית שכן, אני מקווה שלא נצטרך להיאבק בהמשך במקום העבודה. היא לא הבינה על מה אני מדבר. גם אני לא הבנתי אותה.

מלחמות היומיום.

הפרויקט הציוני הסתיים ב1948. כל עוד היסטריים כסבר פלוצקר לא קולטים זאת, נמשיך להיכנס למקומות מיותרים, להפציץ אזורים מאוכלסים באזרחים ולטעון שאנחנו צודקים.