חרונולוגיה חסרת חשיבות

חשבתי שהאובססיה האחת תמיר את האובססיה האחרת. זה עובד לגבי האובססיה השלישית, אבל השנייה רק גדלה עם החדשה. כן, אובססיות מזיינות זו את זו [sic].

אולי אין טעם.

לא מזמן סיפרתי, הסברתי, לאנשים על הרצח המושלם. אותו רצח אקראי לגמרי. הליכה ברחוב וירייה באדם בסמטה צדדית. מטורף?

או לחלופין, הקמת ארגון טרור. לתת לו שם של אחת האקסיות. לארגן פעולות טרור אנרכיסטיות. שיבלבלו כאן את כולם. לפוצץ איזה יאכטה במרינה, אחרי זה את הביוב בקניון רמת אביב, אח"כ את מגדלי חוף הכרמל. היש בזה טעם? מישהו יזהה את הגאוניות בטרור החדש? את העובדה שטרור אנרכיסטי הוא הסימן למדינה נורמלית? בישראל? טירוף מוחלט?

פעם חברה אחרת שלי (מצויין, מחכך בהנאה הכותב הנבון את ידיו, תפיץ לעצמך שם של יצור חברותי מרובה נשים) לקחה אותי לראות את "נפלאות התבונה". אחרי הסרט היא סיפרה לי על אחיה. הוא חלה בסכיזופרניה. הוא השמיד את תקליטיו, הדיסקים שלו, הספרים שלו, החיים שלו. והיא היתה שם בסביבה כדי לראות אותו. היא ראתה אותו מאבד את שפיות דעתו. לא ידעתי איך להגיב. ההערצה הגיעה רק מאוחר יותר.

החיים הבלתי נסבלים בצל הטירוף מעוררים הערצה.

לחיות בידיעה מתמדת שהגבול כה קרוב.

שאת יכולה לעבור אותו.

כל הזמן קיים אצלך הצורך להצדיק את הדברים שאת עושה ולהראות שהם נורמליים. כי יכול להיות שהם לא נורמליים. יש לך דוגמא במשפחה שאי השפיות פה וצריך להילחם כל הזמן נגדה. את עסוקה בלהצדיק את שפיותך ולהצדיק כל פעולה שלך כשפויה.

הפחד מפני איבוד השפיות שלך מחריד, מעורר חלחלה, בלתי נסבל.

לא אמרתי לך שאני מעריץ אותה על כך. הייתי צריך להגיד. מאוחר מדי. את ממשיכה להילחם ולשמור על שפיות דעתך. את גיבורה.