חרונולוגיה חסרת חשיבות

שקוע בסרעפים פסעתי לי מעדנות בים, כשאצבע עשתה לי סימן להתקרב.

התקרבתי, מחליש את מכשיר הMP שלי.

"תגיד, ההיא שם, איך היא?"

לא הגבתי. המלים שנפלטו לעברי נשמעו לי לא ברורות. לא מסתדרות. פרצוף סימן שאלה עשה דרכו לראשי.

"הבחורה שם ההיא עם הכלב," אמר הבחור וסימן באצבעו לעבר בחורה כלשהי.

ניסיתי לאתרה כדי איכשהו אולי להצליח להבין מה הוא רוצה מחיי העלובים. חצי סיבוב של הראש לעבר הכיוון שאצבעו מצביעה אליה.

הוא המשיך:

"איך הסחורה? שווה?"

מלמלתי איזה משהו לא ברור. סחורה? שווה? בחורה?  לא ממש הסתכלתי על אותה אישה, וודאי לא שיוויתי אותה לסחורה כלשהו, שווה או שאינה שווה. אנשים אינם סחורות.

"אה, טוב, לא שמת לב. בסדר. יאללה, ביי."

המשכתי בדרכי. חזרתי לשקוע בסרעפים.

אפילוג:

היום עמיתה שלי לעבודה סיפרה שכך נאמר לה:

"את מוצר מעולה, אבל אני חייב להחליף אותך."