ראיתי אצל כותבים אחרים, כן כן, לא תאמינו אבל אני קורא בלוגים אחרים, נכון שכרגע אני ממעט מאוד להגיב בהם, ואפילו העירו לי על זה כבר אבל אני מבטיח שככל שההתמכרות תגדל כך אגיב יותר עד שבסופו של דבר יבוא היום לו אני מייחל שבו אפשר יהיה לחבר את המחשב ישירות למוח, ולא יהיה צורך במקלדת כדי לתרגם את המחשבות למחשבית, ואז אוכל להיות מחובר כל הזמן ולהגיב ולקרוא את כל הבלוגים כל הזמן, ואז החיים באמת יהיו כאן.
ואם אנחנו כבר עוסקים בבלוגים של אחרים אז הבטחה: בקרוב מאוד אפרסם את רשימת הבלוגים המומלצים על ידי שאני קורא באופן עקבי, אני בטוח שהקהל הנאמן ינהר במליוניו לקרוא אותם בעקבותיי, ולכן אם אתם רוצים שגם הבלוג שלכם יהיה בין המומלצים, זה הזמן להשאיר פה כמה שיותר תגובות.
אבל אני בטוח שהתחלתי להגיד משהו לפני הסטיה הזו. אה כן, (בגילי כבר לא זוכרים כל כך טוב דברים, וענין הגיל יהיה החלק הראשון (( בעצם השני)) של בלוג פוסט זה. אז ראיתי אצל אחרים שאפשר לכתוב בלוג פוסט על יותר מנושא אחד. אני לא יודע מה יותר יעיל, אבל החלטתי לנסות גם. אז כן, בלוג הפוסט הזה יהיה ארוך כאורך הגלות, ומשעמם כמו ההיסטוריה של העם היהודי בגלות, אבל אני מבטיח שלפחות חלקו הראשון (בעצם שני) יכול להיות מעניין, וחלקו השני (בעצם שלישי) יכול להיות אקטואלי, וחלקו השלישי יהיה הכי משעמם, כך שמותר לכם להישבר באמצע. אם אתם רוצים תפריט אז החלק הראשון יעסוק בבעיות הגיל וחוסר השוויון בחברה הישראלית או לחלופין איך המין המכוער מדוכא ונשאר מכוער, החלק השני יעלה זכרונות מהנים מהביקור היומי בים (אנחנו חושבים להפוך את הביקור היומי בים לפינה קבועה, חוו דעתכם), והחלק האחרון יהיה מטא-פוסטי על מה שהולך בבלוג הזה בימים האחרונים, לכן כאמור אפשר לדלג על חלק זה. ונתחיל. כיון שהסבר זה מגיע לאחר הכתיבה של הפוסטים מובן שהסדר הוא הפוך. הפוסט על הגברים המכוערים הוא השלישי מלמטה פה. במחשבה שנייה החלטנו בכל זאת לפצל פוסט ארוך זה לארבעה שונים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
