חרונולוגיה חסרת חשיבות

אבל לפעמים אני מקדים את זמני. כי את הטקסט כאן פרסמתי אתמול. והיום זה התפרסם בהארץ.

קצת באיחור, אני כל הזמן מאחר לאחרונה. אז כן, הייתי צריך להתייחס לזה הרבה קודם.

חל שינוי מהותי במצב הקיום האנושי שלנו, לאחרונה.

פתאום התגלה שכולנו זמניים כאן. כולנו זמניים כאן.

הבעיה שיוצרת תגלית זו מחרידה.

אם כולנו זמניים כאן, הרי שלא צריך לדאוג לנו.

כולנו בני חלוף, ולכן לכולנו יש תחליף.

אם לכולנו יש תחליף, הרי רצוי להחליף אותנו לעתים קרובות עד כמה שניתן.

אם כולנו נוחלף לעתים קרובות ככל הניתן, ברור שלא כדאי להשקיע בנו.

זוהי אידיאולוגית ההחלפה. האמת, היא נגזרת הגיונית לגמרי מהשוק הקפיטליסטי.

המעסיקים גילו את מושג הזמניות. לקח להם זמן, אבל הם גילו אותו.

אני קצת מאחר, אבל כל מי שקורא את הבלוג הזה לאורך זמן, יודע שאני צריך להגיב לעיצומים שהיו בנתב"ג בשבוע החולף.

משום מה, ההזדהות המעמדית שלי לא עובדת. אני לא מזדהה עם בני המעמד אליו אני שייך. אותם אלה שחיים באספמיה, בין טיסה אחת לחו"ל לשניה. הם לא מזהים את עקרון הזמניות. הם לא מבינים שילדיהם יעבדו כעובדים זמניים בכל עבודה שלא יעסקו בה. הם לא מבינים כיצד אנו עוברים לחיות בחברה שיש בה "עבדות זמנית". העבדות נוצרת בגלל הזמניות ומתוחזקת על ידה. בגלל שאתה זמני אתה עבד. שכן, אם לא תעשה כל שיתבקש ממך תפוטר. בגלל שאפשר לפטרך בכל רגע נתון, לא צריך לדאוג לך לשום תנאים. אולי התיאור של "אנו עוברים לחיות" קצת שגוי. אולי זוהי חזרה למאה התשע עשרה המפוארת. זו שהייתה מאופיינת בחוסר יציבות פוליטית וחברתית. חוסר יציבות שמדינת הרווחה הייתה אמורה לפתור. אולם, מדינה הרווחה נפטרה. הזמניות חזרה.

העובדים הזמניים בשדה התעופה בן גוריון הם קצהו של קרחון. הם מעידים על תופעה שמתרחבת. לעתים קוראים לה עובדי קבלן. אולם לרוב היא רחבה יותר. הזמניות בהעסקה של רוב העובדים בשוק העבודה מדרדרת את החברה. היא יוצרת מעמד עובדים חסר כוח, מקצינה את הקוטביות. אולי כרגע צורת העסקה זו היא לא הרוב. אולי.

בשוק העבודה בו אני נמצא, צורת העסקה זו היא כן הרוב. שוק העבודה בו אני נמצא מנומס מכדי להתמרד. יתר על כן, שוק העבודה שלי מורכב עדיין מעובדים שאינם זמנים. עובדים קבועים אלה זוכים לתנאים טובים הרבה יותר מהעובדים הזמניים. קביעותם של עובדים אלה נמצאת בסכנה ממשית. הם לא הבינו זאת עד לפני חודשיים. כיום הם מבינים זאת. זה לא עוזר להם. הבנה זו מגיעה מאוחר מדי. גם עובדים אלה יהפכו לזמניים. זמניות זו תעקר את מהות עבודתם. הזמניות של עבודתם תהפוך את עבודתם לחסרת טעם ולעקרה. מי ירוויח מכך?

איש לא מרוויח מהפיכת העובדים לזמניים. הקשר בין העובד למעביד נפגע, והעבודה עצמה נפגעת. התסכול של העובד הזמני סופו שיתפרץ. החברה נחלשת מהיחלשות הקשר בין העובד למעביד, שכן קשר זה מקרין על קשרים חברתיים אחרים. עם העבודה היא זמנית, מדוע שהמשפחה תהיה קבועה. אם העבודה היא על בסיס של ניצול, מדוע שהיחס למדינה, שמאפשרת ניצול זה, יהיה יחס ערכי?

עובדים יכולים להיות זמניים. ישנן עבודות שמצריכות זמניות. כשעובדת יוצאת לחופשת לידה, עובדת זמנית יכולה להחליף אותה. אולם, רוב העבודות בשוק העבודה הן כאלה שמצריכות מיומנת נרכשת. מיומנת שכזו טוב לה שתיעשה במקביל להעסקה על פני טווח ארוך של העובד. הרגשת ביטחון של עובד במקום עבודתו טובה לעובד, טובה גם למעסיק. אולם, שוק נצלני כפי שהתפתח בארץ, בו העובד הופך לזמני, מסיבות כלכליות גרידא, ירסק את משק העבודה. ריסוק שוק העבודה ירסק את החברה הישראלי.

אז מי מכם שחיכה למזוודות שלו והתלונן על העובדים צריך להבין, בעתיד עדיף לו שבסיס הטיסה שלו יהיה באירופה. הפיכת העובדים למשאב זמני בישראל יוביל לכך שאלה שיכולים להרשות לעצמם טיסות לחו"ל לא ירצו לחיות פה. האחרים? למי איכפת מהם? סליחה, איכפת מהם כשהם מפריעים ולא פורקים מזוודות.