מאמרים מעין אלה תמיד מפתיעים אותי וגורמים לי להרהר. טוב, יש הרבה מה להגיד. לא אגיב לגופו של עניין או לגופו של האיש שכתב את הדבר.
הם גורמים לי לחשוב על נאומים של גדולי עולם, יותר נכון של גדולי האומה. אני תמיד משווה עצמי אליהם ומגלה שאין שום סיכוי שאוכל להיות כמותם.
כי כשאני שומע את מה שהם אומרים או כותבים אני תמיד תמה. רגע, לא יכול להיות. משהו כאן לא בסדר. ואז אני מבין שיש שתי אופציות.
הראשונה, אנשים אלה ציניים עד לשד עצמותיהם. אין בגופם מילת אמת, נאומיהם ציניים וריקים מתוכן. זאת אפשרות בהחלט סבירה. הרי על פוליטיקאים אומרים כל הזמן שהם ציניים. סביר שגם כותב המאמר במידה זו או אחרת הוא פוליטיקאי.
אבל יש אופציה שניה, גרועה אף הרבה יותר, לטעמי, מן הראשונה. ייתכן שאנשים אלה כך באמת חושבים. ייתכן שאנשים אלה חסרים את היכולת להסתכל על עצמם ועל מצב העניינים בו הם נמצאים במידת ביקורתיות כלשהו. הם פשוט אומרים את מה שבעיניהם אמת כיוון שאין להם יכולת להבין את המציאות סביבם והם חסרים את חוש הביקורת העצמי שאדם סביר מתברך בו.
האופציה השנייה עדיפה עשרת מונים. האופציה השנייה פשוט מפחידה. אבל ייתכן שהיא נכונה. ייתכן שאולמרט באמת חושב שמצבה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. ייתכן שפרופ' בן-ארצי באמת חושב שצרכי הצבא והביטחון מצדיקים כל דבר, כולל העלאת שכר לימוד. זה ייתכן, זה אפילו סביר. למזלי זה לא מדיר שינה מעיניי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
