ראשית, הסוציולוגיה היא מדע וותיק ומבוסס. הטענה היא שכל הקשור בחברה קשור גם בסוציולוגיה. שורשי הסוציולוגיה קיימים מאז ומעולם. אולם, ראשיתה של הסוציולוגיה המודרנית הם מאי שם במאה התשע עשרה. מאז מתחלקת הסוציולוגיה לשלוש קבוצות עיקריות: חסידי מרקס - הידועים בשם הביקורתיים; חסידי ובר - הידועים בשם הבירוקרטים; חסידי דורקהיים - הידועים בשם הפוסחים על שני הסעיפים. סוציולוגים אחרים מאותה התקופה, זימל לדוגמא, נדחו מהקנון ואינם מהווים בסיס לסוציולוגיה של ימינו. אולם, בגלל שהיא מדע מכובד, הסוציולוגיה תמיד חוזרת אחורה, אל אותם שלושה אבות מייסדים. כדי שכתיבה סוציולוגית תיחשב לטובה, עמוקה, קנונית, היא חייבת לחזור אחורה אל לפחות אחד מאותם שלושה. כדי שהיא תיחשב גאונית רצוי שהכותב ייעשה סינתזה או לכל הפחות יפתור את אחת המחלוקות הקיימות בין שלושת האבות המייסדים האלה. כדי להשיג זאת יתעלם הסוציולוג הקנוני מכל התפתחות חברתית שהתרחשה מאז תקופתם של אותם שלושה ועד ימינו. לכל היותר יכיר בה ויכניסה למסגרת תיאורטית בת כמאה שנה. מובן שמסגרת זו לא תחדש דבר. יתר על כן, מסגרת תיאורטית פסבדו-חדשה זו תעשה עוול להתפתחות החברתית עימה מנסה החוקר להתמודד. שכן תופעה חברתית חדשה לרוב מציבה אתגרים תיאורטיים, שהגות חברתית מלפני מאה שנה מתקשה עימם.
שנית, הצורך להיות קנוני מחייב כניעה למערכת המושגים הקיימת ולעולם הסוציולוגי השלט. הכתיבה הקנונית לעולם לא תאמץ תפישות מתקדמות יותר מדיסיצפלינות אחרות. היא תשתמש בידע מדיסציפלינות קרובות, דוגמת הפסיכולוגיה החברתית או הקוגניטיבית, אולם תעשה זאת במסורה. השימוש תמיד יהיה כזה שלא מערער על הנחות היסוד של הסוציולוגיה. מובן שהשימוש גם לא יטען לעולם שישנן דיסיצפלינות שיש מה ללמוד מהן מחוץ ללימודים הסוציולוגיים. רמיזות לכך אפשר לתת, אולם רק לתחומים שאין חשש שיתקבלו לתוך הסוציולוגיה עצמה. החסימה המוחלטת של תחומים שאינם סוציולוגיים, שכבר התייחסו לבעיות עימם מנסה הסוציולוג הקנוני להתעמת, באה לשמר את כוחה של הסוציולוגיה. לכן, תחומים כמו תקשורת, אנתרופולוגיה, בלשנות ובלשנות חברתית, אולי יזכו להערות שוליים כאלה או אחרות. בכלל, המחיקה של תחומים קרובים מספיק, שמאיימים על הגמונית הסוציולוגיה, תתבצע בדורסנות, תוך התעלמות מוחלטת מעולם המושגים שאותם תחומים מציעים.
שלישית, הכתיבה הסוציולוגית הקנונית לעולם לא תהיה ביקורתית. הסוציולוגיה היא מדע שלעולם לא טועה בניתוחיו את החברה (אלא אם כן כמובן משתמשים באחד האבות הלא נכונים לתיאור החברתי). כל עוד אתה סוציולוג קנוני, הפועל מתוך אותו קנון של קודמיך, הם לעולם לא יטעו. גם כשהם כתבו דברים חסרי שחר וחסרי ביסוס הלוקים במתודולוגיות מופרכות, הם לא טעו. אולי הם היו מוגבלים ביכולת שלהם לרדת לעומקם של דברים, אולם המסגרת של המחקר שלהם תמיד הייתה, ולעולם תהיה, נכונה.
רביעית, ומובן מכל אלה, הכותב הקנוני תמיד יוסיף על מה שנאמר לפניו. כיוון שאי אפשר למתוח ביקורת, צריך רק לשפר ולשנות. השיפור והשינוי אינם יכולים להיות מבוססים על תוספת אקראית ומשנית. הכותב הקנוני תמיד יוסיף מערכת מושגית חדשה שתאיר באור אחר את הקנון הקיים. המערכת המושגית שתשתלב במערכת המושגית הקיימת תעבה אותה ותרחיב אותה. היא לעולם לא תצא נגדה. מובן שהרחבת המערכת המושגית באה להחליף ביקורת על המערכת הקיימת. כך, היא תוסיף ותעבה את הקנון הסוציולוגי. עיבוי זה מובן שירחיק את הסוציולוגיה מיכולת להתמודד עם המציאות המורכבת אותה היא אמורה לחקור. אולם היא תחזק את הקנון הסוציולוגי.
כיום, וכבר הרבה זמן, זוהי המטרה המרכזית של הסוציולוגיה האמריקאית.
כך, הסוציולוג הקנוני (אמריקאי) לא ישתמש במושג "שיח" שכן זה מושג צרפתי רחב מדי שלא קיים בכתביהם של מרקס, ובר ודורקהיים. הסוציולוג הקנוני יתייחס רוב הזמן לתופעות שחוקרי שיח רבים חוקרים, מתייחסים אליהם, ומחדשים עליהם דברים רבים. אולם, הסוציולוג לעולם לא יתייחס לכתביהם של חוקרים אלה. גם המושג "קהילה" ייעדר מטעמים שונים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
