חרונולוגיה חסרת חשיבות

למרות שהיא כתבה את כל מה שצריך לכתוב באופן שצריך לכתוב (ביחוד מעניינות התגובות), עדיין יש לי תהייה או שתים בנושא.

אימוץ השם "מצעד החיים" על ידי כל כלי התקשורת מעניין. מילא ערוץ 10 (שהתחנה של נתן זהבי וגבי גזית  מעבירה את החדשות שלהם, ולכן הקמפיין הזה אינטרסנטי מצד הערוץ), אבל אפילו רשת ב' הממלכתית קראה לזה "מצעד החיים". נקדי כבר לא קיים? בכלל, התגייסות התקשורת וכולם למען מאבק זה מעניינת. נכון, ביומיים האחרונים החלה תנועת הריאקציה, בראשות השופר הקבוע של ראש הממשלה, להשמיע את הקמפיין הנגדי שלה. אבל זה לא עובד. כל התקשורת כמעט בעד מסע החיים הזה. אפילו האנשים הפשוטים מזדעזעים.

נשאלת השאלה האם ראש הממשלה עד כדי כך טיפש או שמא הוא מאמין במאקייבלי עד הסוף? שכן הוא חייב היה לדעת שהחלטה  להעלות את הקיצבה ב83 ש"ח לחודש תוביל לכזה גל של דעת קהל נגדו, כולל הפגנות קשות. אז מה? אולי הוא חשב שבסוף כשהוא ייתן 500 ש"ח לחודש הוא ייראה נדיב ועל כן עדיף להתחיל אכזר, שכן אז זוכרים את נדיבותך (זוהי אחת מעצותיו של מאקיבילי). או שמא, אולי הוא עושה משהו כל כך מחריד במחשכים (או שיש מועד קרב לאחת מעלילותיו שהוא רוצה שלא נשים לב אליו). סביר שאכן, הוא רוצה לבשר לכולם שהוא החליט לחזור בו ולתת לאלפי ניצולי שואה אלה את המגיע להם, בדיוק יום אחרי פרסום איזו פרשת שחיתות חדשה עליו. אחרת באמת לא ברורה ההחלטה הזאת.

אני גם חייב לומר שלראשונה אני מוצא עצמי מסכים עם המון העם. אכן, החלטה שערורייתית. ואז מגיע "מצעד החיים".

הטירוף כאן מסתנן לכל מילה. "מצעד החיים", אני הרי נגד מצעדי החיים האמיתיים, אותם מצעדים בהם צועדים נערים ונערות בני 17-18 ומכניסים למוחם את הלקח היחיד שמלמדים כאן מהשואה, שנית מצדה לא תיפול ועל כן מותר לעשות הכל כדי שעם ישראל ימשיך להתקיים (לקח הפוך מזה שצריך להפיק). מצעד החיים הוא אותו מקום שבו אנשים עוברים את שטיפת המוח החזקה בעד הציונות-לאומיות-לאומנות ישראלית, ולפתע השם הופך את עורו. מצעד החיים הוא יציאה נגד מוסדות המדינה. מצעד החיים מרוקן את התפישה הממלכתית, לועג לה, בז לה. מצעד החיים של היום מרוקן את מצעדי החיים בפולין מאמיתותם הלא קיימת. הוא מצביע עליהם כפי שהם, מצעדי ראווה אידיאולוגיים שאין מאחוריהם דבר. מצעד החיים היום הוא הדבר האמיתי במדינת ישראל, ולא יעזרו אין ספור מצעדי חיים לפולין, כל עוד אנו הישראלים לא מכירים בערך האדם כערך המרכזי במדינת ישראל, יהא זה אדם קשיש שעבר שואה, או שלא עבר שואה, יהודי או שאינו יהודי, צעיר או זקן, פליט או בעל בית, אי אפשר לטעון שהפנמנו את הלקחים שלכאורה אנו לומדים במצעד החיים.

(אני מתנצל, יש משפטים בפוסט זה שאפילו אני לא מבין, ככה זה, שעות מאוחרות, ימים קשים ואני מסכים עם הרוב, זה לא יחזור).

ואולי עוד הצעה לסיום, במקום מצעד חיים לפולין, אולי אפשר מצעד חיים לשכונת מצוקה, כדי שהערכים האמיתיים יהפכו גם למעשיים ולא רק להכרזות ריקות.