חרונולוגיה חסרת חשיבות

רציתי לכתוב פוסט מרעיש. פוסט שיזעזע את אמות הסיפין. אבל בדקתי ואין לי כזה כרגע. גם כמה כבר אפשר לכתוב פוסטים כאלה. די נמאס כל ההתעסקות האובססיבית הזאת כאן, די נמאס. אז אותי נפרסם פושט משעשע. אבל גם כזה אין כרגע בקנה. הכי דומה שיש זה איזה משהו על חיי זוגיות. משהו לא משעשע במיוחד. מאז המדוזות בכלל הלך הכיף בחיים. יחד עם הים. ואולי רציתי לכתוב על, על כל מיני דברים. רציתי לכתוב שאין לי כבר הרבה מה לכתוב, שאני חוזר על עצמי, שהחוויה כאן מתישה, שהחזות כאן היא מטעה, שהטמטום כאן שופע, שהיצרים עולים על גדותם, ש רציתי לכתוב ש, רציתי לכתוב ש

ששששששששששששש

שקט. שקט. קצת שלוה. רגיעה. תירגע. אז אין ים. לא נורא. תנסה למצוא דברים מרגיעים במקום. לכתוב לאט יותר. שלו יותר. תחפש שקט.

מצאתי. במקום לא צפוי. ממקום לא צפוי. אני חושב שהוא היה לפני כן על השולחן שלי. איכשהו הוא עבר לשולחן המחשב. זרוק ליד הרמקול. גזר. טוב, לא אמיתי. גזר כזה מלבד או בד או משהו כזה. שהיא קנתה לי. אני מתגעגע אליה די הרבה. די מוזר דוקא. היא קנתה לי אותו כמחווה. כי קניתי למישהו ברוקולי. סיפור ארוך. ברוקולי. אז היא קנתה לי גזר יחד עם דיסק ליומולדת שלי. גזר. מרגיע שכזה. היא מרגיעה. הזכרונות עליה מרגיעים. יש לה דרכים למצוא את השקט הנפשי שלה. שכה חסר לה לפעמים. מדיטציה, דברים דומים. כן, עוד חודש חודשיים. אני מחכה. ונרגע.