חרונולוגיה חסרת חשיבות

רציתי לכתוב את הפוסט הזה כבר לפני כמה שעות. סרט או שניים אחורה, אבל לא יצא. היה לחץ זמן. אני לא רגיל ללחץ זמן בחיי. וכיון שאני רוצה אותו למחר, אני כותב אותו עכשיו. מאוחר, יחסית אליי בודאי. ומחר יעירו אותי מוקדם. וגם ראשי כואב. לא שתיתי היום מספיק. והפעם לא אלכוהול. אמנם אתמול שתיתי אלכוהול, וגם שלשום, אבל, עוד לא הפכתי לאלכוהוליסט. לא שתיתי היום מספיק מים, נוזלים, יחסית לכמות שהוצאתי. אני על הנייד כיון שמאוחר מדי. אז השירים זה הנאפסטאר שלי, שירים דכאוניייים משום מה. כרגע ליאונרד שר על כל מיני דרכים משונות למות. הנייד שלי לרוב מבטיח כתיבה איכותית. למרות שכאב הראש גורם לי לפקפק בכך. כן, סביר שזה פוסט אישי יותר הפעם.

אבל בעצם רציתי לספר על העיתונים השונים שיש בארץ. יש את ה"הארץ" עיתון לאנשים חושבים שגורם להם לחשוב שהם צודקים, שנותן להם רק חדשות רעות, שבאמת עושה שחור על הנשמה. לכן אנחנו מקבלים "ידיעות". העולם של ידיעות צבעוני יותר. יש בו חדשות רעות, אבל גם חדשות טובות. ובהן אני רוצה לשתף אתכן. זה היה כבר ביום ראשון שעבר אבל זה עדיין טרי בראשי (הכואב, כן, כואב, לא שתיתי מספיק כנראה.) היה על גלידות. מעריב, אגב, הוא סתם עיתון פשיסטי.

מסתבר שגלידה זה דבר מצוין. מסתבר שהיא מקור לא אכזב לאנרגיה. יותר מכך, בגלל שהסוכר שם מחובר לחלבון ולשומן, הוא מתפרק לאט יותר מסוכרים זמינים בממתקים אחרים. כך למשל, הסוכר בגלידה מתפרק לאט יותר מאשר בשוקולד או בפירות. הפירוק האיטי של הסוכרים (כבר הספקתי לשכוח את הכותרת הזאת ואז היא חזרה אליי) גורם לתחושת שובע לזמן ארוך יותר. לכן, מנה אחת של גלידה יכולה להחליף ארוחה. קראתי זאת והקראתי לאימי את המשפט הזה ואז תיארתי באוזניה את הארוחה:

4 פרוסות לחם קל, סלט, ביצה, ריבה ועוד משהו. ומובן ששאלתי אותה מה היא מעדיפה ארוחה זו או טילון. התשובה ברורה, טילון. ברור שעדיף גלידה. איזו שאלה בכלל?

אבל זה לא עבד אצלי הערב. הגעתי כאמור עם לחץ זמן הביתה. כאמור, אני ממש לא רגיל ללחץ זמן. יש סדר יום. אולי נפרסם אותו בקרוב. והייתי רעב. יש דברים שגורמים לי להיות רעב. משהו שאני יודע שנים כבר. מיד נדון בזה. נטלתי את השוקובו וטרפתי אותו. אבל הייתי צריך גם סוכר זמין ומיד, דבר שהוביל לחטיפת אגוזי. לאכול בריא, כן, צריך, יחד עם פעילות גופנית. אחרי זה גם אכלתי בורקס, כי הפירוק האיטי של הסוכרים לא ממש גרם לתחושת שובע שעות אחר כך. אולי בגלל שזה שוקובו ולכן יותר מדי שוקולד ופחות גלידה אז אין ממש פירוק איטי. אגב, בגלידה יש גם סידן, וויטמינים שמצויים בחלב.

כשכתבתי את זה בראש לפני כמה שעות זה התחבר, הדיון על הגלידה ועל מטרת הפוסט הזה, כרגע אני לא זוכר איך זה מתחבר. אולי הפירוק האיטי, אוה, זהו נזכרתי. ההתמכרות לצורך בסוכרים, התלות הזאת בסוכרים זה החיבור האמיתי שמקשר אותי למטרת פוסט זה. ההתמכרות לחשיפה. לכאורה אני לא חושף כאן כלום, אבל אני מספר סיפורים פה, דן בסוגיות ברומו של עולם, ובכלל כבר התרגלתי לחשוב על משהו, לחיות אותו, ולכתוב עליו פה, לשעשועי ושעשועיכן. (מילה מסובכת, שעשועיכן).

אבל, היה נושא ויש נושא שלרוב אני מדחיק אותו. הבטחתי שלא אכתוב עליו. זה היה די קל עד עכשיו, כיון שלא הייתי עסוק בו או עוסק בו. אבל העוקבים אחרי הכרונולוגיה מודעים לשינויים. כן, הבטחתי לא לכתוב על סקס. למה? כי סקס זה משהו אישי ולא רציתי לחשוף עליו דברים. אני עדיין לא רוצה לכתוב על סקס, אבל הצורך הבוער הזה, לשתף בחוויות האלה גם כן. אבל, הבטחתי שלא. איך אפשר לחשוף בלי לחשוף? לכתוב בלי לכתוב? לשתף בלי לשתף? טוב, ברור שיש פתרונות. אפשר נניח לשנות את אופיו של הבלוג הפורנוגרפי שלי ולכתוב שם על חוויות הסקס שלי או לחלופין על תהיות שיש לי ביחס לנושא. אהה, שכחתי, קיומו של בלוג פורנוגרפי שכזה אינו מתקבל על הדעת. אפשר כמובן להשתמש ב"אתיקה" ולכתוב שם על סקס, אבל גם זה לא יהיה זה. כי כן, יש דברים שלא צריך לדבר עליהם, לא צריך לחשוף אותם. הפרהסיה לא מועילה ולא מקדמת את הנושא הזה. צריך לדעת לא לספר על הכל, לשמור על חלקת האלוהים הקטנה שלך. על משהו שהוא רק שלך, למרות כל הלחצים. למרות הצורך הפנימי הזה לכתוב על הכל ולשתף בכל. אז כן, החלטתי כבר די מזמן, שסקס יהיה אחד מהדברים האלה. אבל זה קשה, אולי בגלל שסקס זה נושא כל כך סקסי. זה נושא מסקרן שיש הרבה שאלות לשאול עליו, הרבה חוויות לשתף בקשר אליו. נושא מוכר. אבל, לא, כמו שצריך לדעת להתמודד עם מעט סוכר בגוף מדי פעם בפעם, לאכול נכון, צריך גם לדעת להתמודד עם הצורך לא לחשוף הכל. מתסכל אתכן? כן, זה מתסכל גם אותי במידה מסוימת. אבל זאת ההחלטה שלי. למזלי. אני כבר לא זוכר דברים ספציפיים שהיו לי בהם תהיות. מה שכן, אם אוכל, אמחק את התהיות מהסקס, ואהפכן לתהיות כלליות על החיים. התכוונתי אמחק את הסקס מהתהיות ואהפכן לכלליות יותר.