חרונולוגיה חסרת חשיבות

“Bakhtin claims: “A word (or in general any sign) is interindividual. Everything that is said, expressed, is located outside the ‘soul’ of the speaker and does not belong only to him [or her]. The word cannot be assigned to a single speaker. The author (speaker) has his own inalienable right to the word, but the listener has his rights, and those whose voices are heard in the word before the author comes upon it also have their rights (after all, there are no words that belong to no one” (Bakhtin, M. Speech genre and other late esseys. Trans: Vern W. Mcgee. Austing: University of Texas)/ 1986: 121-122 in: Ochs, E. & L. Capps (2001) Living Narrative: Creating Lives in Everyday Storytelling. Cambridge, Massachusetts; London, England: Harvard University Press. Ch1: fn37 pp:294.

ובעברית:

בחטין טוען: "מילה (או שימוש כלשהו בסימן) הוא בינאישי (אינטראינדבידואלי). כל דבר שנאמר, מבוטא, נמצא מחוץ ל"נשמה" של הדובר ולא שייך אליו [או אליה] בלבד. המילה לא יכולה להיות משוייכת לדובר בודד. למחבר (דובר) יש את הזכות הבלתי ניתנת להעברה על המילה, אולם גם לשומע יש את זכותו ואלה שקולותיהם נשמעים במלה לפני (קולו – P) של המחבר גם להם יש זכויות (אחרי הכל, אין מילים שלא שייכות לאיש."