חרונולוגיה חסרת חשיבות

באחד מהצ'טים שניהלתי עם חברי בארצות הניכר, שנינו היינו בארצות ניכר, קוננתי על מר גורלי. אפילו שחקן הקולנוע שנוהגים להשוות אותי אליו הוא שחקן של סרטים זבליים, מה שקרוי b movies. לא, זה לא היה שון פן, למרות שאני חולק עם שון פן את אותו חיספוס, כמו גם שנינו היינו במיטה עם אסתר (שקרן, זועק ההיסטוריון בחול ניכר, אבל למה להרוס שורה טובה? ואתן עדותיי שניסיתי, באמת ניסיתי, אבל לא מצאתי שום אסתר.). אבל מדוע נגזר עליי שאדמה לכוכב של סרטים בינוניים. הבינוניות הרודפת הזאת. פשוט אם אתה בינוני מלכתחילה הסיכוי שלך להגיע למקומות גרועים הוא גבוה הרבה יותר מאשר מי שהתחיל במקום גבוה או טוב או יפה. כך שון פן, השבוע פשוט היה סופ"ש איתו בסינימטק. סופש זה גם חיה מוזרה שכזו, היא יכולה להתחיל ביום חמישי ולהסתיים ביום שלישי, ועדיין זה קרוי משום מה סופ"ש. ועדיין, שון פן. הבינוניות בהתגלמותה. ואיזה התגלמות מכוערת יש לבינוניות זו. כמה סרטים בינוניים עד גרועים הוא משחק בהם. ומדוע זה מגיע לו? רק בגלל שהוא בינוני? ומדוע זה מגיע לי? רק בגלל שאני דומה לשחקן קולנוע בינוני אחר? ואני תמיד מתנחם בנשותיהם של אותם כוכבנים בינוניים. אוי, הלוואי שמשפט זה היה נכון. אבל לא, איני מתנחם בנשותיהן של אותם כוכבנים, או בנשותיהן לשעבר. אין נחמה לבינוניות.