חרונולוגיה חסרת חשיבות

          ב.     שוטה, קטין או אישה

חברי, יבדל"א, ובת זוגו, שתח', מתחתנים, בקרוב אצלכם, אם לא התחתנתם עד כה, שיזכו לבנים רבים וגדולים בתורה ובמצוות. רצה הגורל ונולדתי כהן. בן לשבט הכוהנים, שבט נעלה במיוחד, שהוכח גנטית שאכן כולנו צאצאים לאב אחד, כיון שהגן של הכוהנים עובר בY. שבט מיוחס שכולכם צריכים לנשק את ידיי, לשלם לי כשנולד לכם בן בכור, ובכלל לתת לי מעשר מכל דבר שאתם עושים. ייבנה, ייבנה ייבנה בית המקדש. ואז אוכל לזכות למעמד לו אני ראוי. מעשר! ואני ראוי.

כיון שאני בן לשבט המועדף רצה אותו חבר לזכות בזכות גדולה ובכבוד גדול עוד יותר שאהיה עד לעסקת חתונתו. זוהי עיסקה לכל דבר, כידוע לכולנו, שבה הגבר מבטיח לשלם טבין ותקילין לאישה במקרה שיגרשה. ויש עדים לכמה הוא מבטיח ולטקס החתימה על החוזה. החוזה ידוע גם בשם כתובה. כך רצה חברי. הלך, עשה לו רב, וביקש את אישורו של הרב שאהיה עדו. הרב אמר שהוא יבדוק זאת. אני התרעמתי, מה איני טוב? מה רע בי? האם אני פסול לעדות? מאימתי יהודי פסול לעדות? אבל ידעתי שהכל יסתדר על מקומו בשלום.

לא דובים ולא יעם, הרב חזר והודיע שלא, איני יכול להיות עד. צריך יהודים שומרי מצוות. בכך, נגזר עליי גורלי. שכן, כולנו יודעים שישנם שלושה סוגי אנשים שפסולים לעדות, ואלו הם:

נשים, קטינים ושוטים (שדעתם רופסת).

וכך נצטרפתי גם אני לקבוצה מובחרת זו.

אני בטוח ששמתם לב, עוד מכה קטנה לגבריות.

ג.     הנקמה הקטנה והמתוקה

אני מתנחם רק בכך שבשוטחי טענותיי באוזניכם, למעשה אני מבהיר שאנשים אלה הוציאו דיבתי רעה ועלבו בי. בשוטחי טענותיי באוזניכם אני הופך עלבון זה לפומבי, ובכך הלבינו פניי ברבין. ומספר ימים לפני יום כיפור אני מבטיח לקצר את חייהם של אנשים אלה שעלבו בי בפרהסיה. בייחוד כיון שקשה לי להאמין שיבקשו את סליחתי, ובוודאי שלא שלוש פעמים. בכך קירבתי את קיצם, ולמעשה קירבו הם במו לשונם את קיצם. וכך שוב הוכח, חיים ומוות ביד הלשון. וגם, זה די מסוכן להעליב אותי.