חרונולוגיה חסרת חשיבות

בשבועיים שלושה האחרונים התפרסמו מספר דברים שלכאורה אין קשר ביניהם. האחד, סל התרופות. הלא הוא הסל שהמדינה מאשרת את התרופות שבתוכו לשימוש מסובסד לחולים. הדבר השני הוא רשימת שיאני השכר במגזר הציבורי. המובילים ברשימה היו מנהלי קופות החולים השונות. לכאורה אין קשר בין השניים. אבל רק לכאורה, ברצוני לטעון שהלאמת קופות החולים תיעל מאוד (כן, גם כלכלית) את מערכת הבריאות, תפחית את הצורך בשיאני השכר האלה ותשפר את השירות לחולים.

יש לנו חולה, נכון, זה המצב הפחות נוח מבחינת קופות חולים ומערכת הבריאות בכלל, אבל זה קורה. מערכת הבריאות הייתה מעדיפה אנשים בריאים. אבל יש לנו חולה. חולה במחלה סבוכה. לאו דווקא קשה, אלא סבוכה. רופא קופת החולים שולח אותו אל המחלקה של אותה קופת חולים. נניח ששם לא יודעים לטפל בו ומפנים אותו אל קופת החולים הממשלתית. כאן מתחיל הסיפור. ראשית, רופא קופת החולים המומחה מחזיר את החולה אל רופא המשפחה שלו שצריך להפנות אותו אל רופא בית החולים הממשלתי. נניח שגם זה קורה. או אז, הולך החולה לרופא בית החולים הממשלתי. זה מציע טיפול. אבל את הטיפול לא הוא נותן, אלא קופת החולים נותנת. אז רופא בית החולים שולח מכתב לרופא הקופה שצריך לאשר או לא לאשר את הטיפול. אם הוא מאשר, יופי. אם לא, מתחיל תהליך ערעור, וויכוחים ובאלאגנים ועניינים. נניח שרופא בית החולים הממשלתי רוצה לאשפז את החולה. אז הוא שולח מכתב לרופא הקופה כדי שזה יאשר את אשפוז החולה בבית החולים הממשלתי. אבל סביר שרופא הקופה יעדיף אשפוז בבית החולים של הקופה ולא של בית החולים הממשלתי וכו' וכו' וכו'. כמות הזמן, הניירת, והבלאגן שיוצר חוסר התיאום בין המערכת הממשלתית לבין מערכת קופות החולים השונות היא עצומה. הזמן מתבזבז על ידי כל הגורמים, גם הרופאים, הממשלתי ושל הקופה, וגם של החולה. כך, בזבוז זמן משולש זה ייחסך אם כל בתי החולים והגורמים הקשורים למערכת הבריאות יעבדו תחת קורת גג אחת, ורצוי ממשלתית.

למה ממשלתית? כיוון שהממשלה היא הקובעת את עלויות מערכת הבריאות. המדינה היא הגובה את מס הבריאות (שאותו אמנם אפשר להשלים בביטוחים משלימים, אבל לא כולם עושים זאת). המדינה היא זאת שקובעת איזה תרופות יסובסדו ואילו תרופות לא יסובסדו. המדינה היא הקובעת כמה כסף עולה כל יום אשפוז - כלומר כמה כסף יקבל כל בית חולים עבור אשפוזו של חולה מדי יום. כך המדינה היא זאת שמעבירה כסף לקופות החולים עבור אשפוזים בבתי החולים שלהם. היא הקובעת כמה כסף יינתן לאיזה מטרות במערכת הבריאות. כולנו מכירים את הסיפורים על כך שתרופה מסוימת לא בסל ואז קופת החוליםמסרבת לאשר את התרופה. או אז צריך החולה להתחיל להילחם גם עם הקופה וגם עם משרד הבריאות על ועדות חריגים, שבהם לעתים רופא ועורך דין של החולה ניצבים אל מול רופא ועורך דין גם של הקופה, ואם לא שלה אז של המדינה.

לחלופין נחזור למקרה בו החולה נשלח לבית חולים ממשלתי. הרופא מציע טיפול קצת חריג. לשם כך הרופא צריך לפנות למשרד הבריאות לקבל אישור על טיפול חריג זה. אחרי שמשרד הבריאות אישר את הטיפול, החולה צריך לפנות לקופת החולים כדי לקבל את אותו האישור גם מהקופה. שוב נוצר מצב של כפילות, שאין בה צורך. המדינה היא הקובעת, אז מדוע צריך שגם קופות החולים יקבעו?

התשובה היא שאין בכך צורך. אין שום סיבה שלא להלאים את קופות החולים ולהפוך את כל מערכת הבריאות למערכת בריאות אחת מדינתית. נכון, מיד יקפצו עליי כל חובבי ההפרטה למיניהם, פגיעה בחופש העיסוק וכו'. להם אענה שהעברת מערכת הבריאות הממשלתית לעבר קופות החולים הציבוריות אינה מהווה הפרטה אמיתית, והפרטה אמיתית בלתי אפשרית בתחום כמו הבריאות. יתר על כן, הראיתי שלחלק ניכר מהמערכות הקיימות במערכת הבריאות הממשלתית ישנן מקבילות כמעט זהות גם בקופות החולים. לכן, יש כאן חוסר יעילות. הראיתי שזמן רב של החולים והרופאים מתבזבז על התכתבות מיותרת בין קופת החולים לבין בית החולים הממשלתי לבין משרד הבריאות לבין בית החולים לבין קופת החולים. זמן רב מתבזבז גם בגלל שמערכת המחשוב שונה בין גורם לגורם וכך לכל אחד מהם יש טופס אחר שצריך למלא, להחתים וכו'.

מעבר לחוסר יעילות זו, טבלת שיאני השכר של המשק מבהירה מדוע יהיה חיסכון אדיר עם קופות החולים תולאמנה. הטבלאות האלה מראות שברשימת 20 העובדים המשתכרים שכר גבוה במגזר הציבורי והחצי ציבורי 11מתוכם הם מקופות החולים, כשעלות שכרם החודשית המשותפת היא מעל למיליון שקל. זה כאמור רק ברשימת העשרים, ולא ברשימת 100 המשתכרים הגבוהים בשירות הציבורי. אפשר להניח שמנהל אגף בקופת חולים מכבי מרוויח 64,222.58. סביר להניח שמקבילו בקופת החולים האחרת מרוויח פחות ממנו ובקופת החולים השלישית עוד פחות. אבל עדיין, במהות הם כולם עושים את אותה העבודה. אם ניקח את גופי המטה של כל קופות החולים ונצמצם אותו לגוף מטה אחד, שלא נאמר לאפס גופי מטה, שכן למדינה כבר עכשיו יש גוף מטה הקרוי משרד הבריאות, נוכל לקחת את כל התקציבים שמוזרמים לכל גופי מטה אלה, קופות החולים, ולהעבירו, נניח, לסל הבריאות. או אז יורחב סל הבריאות בעשרות מיליוני שקלים בשנה. מכאן ברור שהציבור יקבל יותר טיפול רפואי באותה עלות כספית. שכן קופות החולים מהוות מתווך בין כספי הציבור שניתן למדינה להוצאתו על ידי המדינה, וככל מתווך הן גוזרות את הקופון שלהם.

כך הלאמת קופות החולים, תקצר את הבירוקרטיה הרפואית במדינה ישראל. היא תחסוך מיליוני שקלים בכפילויות הקיימות בין קופות החולים ומשרד הבריאות. היא תחסוך זמן רב לרופאים ואולי אפילו יותר טוב מכך, ייחסך סבל רב מהחולים.