חרונולוגיה חסרת חשיבות

נפתח בשאלה, שלצערי באמת איני יודע עליה את התשובה. כמה נערים, כלומר אנשים מתחת לגיל 18, נהרגו השבוע בעזה?

כי כמו שאמר הערב צחי הנגבי, או אולי היה זה סילבן שלום, כשבאים להרוג נערים זה חייב להיות בכוונת מכוון.

אתמול נהרג חייל, גשש, על גבול ישראל עזה. השר מופז הגדיר את הריגתו "המשך הטרור החמאסי". אז מותר לישראל להכריז על עזה כישות עוינת, מותר לה להפציץ שם כאוות נפשה, אבל תגובה של החמאס כנגד החיילים שאחראים על כך גם היא טרור? אפשר להבין את טענת ישראל שהפגזת שדרות ואשקלון הן פעולות טרור כנגד אזרחים חפים מפשע, אבל פגיעה בחיילים שהם חלק ממנגנון הכליאה העזתי? אני מניח שמופז מצפה שהחמאס יקבל בהכנעה את כליאתם של מיליון עזתים בתת תנאים, הפצצתם המזדמנת ואפילו יודה על כך.

ישראל כידוע לא מכירה בחמאס כגורם לגיטימי. יותר מכך, ישראל הודיעה שהיא אינה מפרידה בין הזרוע הצבאית של החמאס לבין הזרוע הפוליטית והאידיאולוגית של התנועה. כולם בני מוות. אם נשחק בסימטריה, נוכל לטעון שהחמאס לא צריך להכיר בהפרדה בין הכוח הצבאי הישראלי לבין הזרוע הפוליטית והאידיאולוגית שלו. מצב זה עדיין לא מצדיק ירי על שדרות, שכן האנשים שם אינם חלק מהאידיאולוגיה של הכיבוש. אולם, מצב זה כן מצדיק פגיעה בישיבת מרכז הרב. שכן ישיבה זו היא המרכז האידיאולוגי של הכיבוש וההתנחלות, כפי שציינו כל העיתונים היום. בוגרי ישיבה זאת הם אלה שמובילים את הקו האידיאולוגי של התנחלות בכל גיבעה רעננה, סילוק ערבים בדרכים שונות ומשונות, אי הכרה בפלסטינים ככאלה ועוד. אם כך, פיגוע במרכז אידיאולוגי  זה הוא לגיטימי כשם שלגיטימית פגיעה באישים פוליטיים ואידיאולוגיים של החמאס.

טענת הנגד כמובן תהיה אבל החמאס לא מכיר במדינת ישראל. התשובה הפשוטה היא שגם ישיבת מרכז הרב אינה מכירה בזכותם של הפלסטינים לחיים, ודאי לא להגדרה עצמית כפלסטינים וודאי לא לאיזשהן זכויות לאומיות המגיעות לפלסטינים כפלסטינים. כיוון שכך, החמאס לא מכיר בישראל, אבל הימין האידיאולוגי והדתי בישראל, קרי ישיבת מרכז הרב ומי שצמח ממנה (ואנא חיסכו לי הטפות מוסר על יואל בן נון, שהוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל) לא מכיר בפלסטינים ובזכותם למדינה. לכן הסימטריה בין החמאס לבין ישיבה זאת לגיטימית לגמרי.

סילבן שלום, או שמא היה זה צחי הנגבי, טען היום שאין מה לדבר עם החמאס כיוון שהם תנועה דתית שלא מכירה בפרגמטיקה, שמבחינתה האדמה היא אדמה קדושה שאסור לאיש לוותר עליה ועל כן אין לנו ולא יכול להיות לנו שיג ושיח איתה. עכשיו, בואו נחליף את החמאס בישיבת מרכז הרב, ונקבל את אותו משפט. ישיבת מרכז הרב היא תנועה דתית שלא מכירה בפרגמטיקה, מבחינתה האדמה היא אדמה קדושה שאסור לאיש לוותר עליה.

אומרים בזמנים כאלה שאסור לקיצוניים משני הצדדים להכתיב את המהלכים, שהכוחות המתונים שרוצים בשלום חייבים עכשיו להתלכד ולהתקדם לעברו ביתר מרץ. זוהי אגדה. אין כרגע כוחות מתונים או מי שרוצים בשלום. לא בישראל, וסביר שגם לא בפלסטין. איני מדבר על הפוליטיקאים דווקא. אני מדבר על הציבור הרחב. הרבה יותר קל להתחפר בשנאות מאשר להכיר בכך שגם בצד השני יש אנשים. יותר קל להעצים את הזעם מאשר להבין את חולשתו של השני. יותר קל לרצות להיכנס בהם, להרוג בהם, לנקום בהם מאשר לעצור, לנשום עמוק ולהבין שמעגל הדמים רק יסתחרר ויגדל בעקבות נקמות אלה. הציבור הישראלי והציבור הפלסטיני רוצים עוד דם.

אני רק מקווה שזה לא יהיה הדם שלי.