חרונולוגיה חסרת חשיבות

אין  יום כזה. אין, אין. כזאת הצלחה, כזאת הזדהות, כאלו מחמאות.

מזמן לא חווינו התרוממות רוח שכזאת.

הגיע נשיא העולם, ג'ורג' W, והחמיא לנו. נתן נאום מצוין, שליברמן לא היה נואם נאום קיצוני ממנו.

אהח, קצת נחת.

אז מה אם הנשיא ג'ורג' W הוא אדם שנוא ברחבי העולם. אז מה אם אירופה לועגת לו ולא מבינה מדוע הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אז מה אם בארצות הברית עושים כל המועמדים החדשים לנשיאות כל שביכולתם כדי להתרחק  מהנשיא ג'ורג' W. אז מה אם הוא משוטט ברחבי העולם כי ארצו שלו לא רוצה בו. אז מה אם הוא הרבה יותר מברווז צולע. אז מה אם הוא הביא את ארצו לשפל חסר תקדים מכל הבחינות. אז מה.

הוא נאם נאום תומך בנו. נאום שמראה שאנחנו צודקים. נאום שאומר ש300 מיליון אמריקאים נמצאים מאחורינו. נאום שאומר שאנחנו והוא הכי צודקים. אם הוא אמר אז הוא בטח יודע.

אם הוא תומך בנו, אנו יכולים לישון בשקט.

אם הנשיא המצורע מחמיא לנו כל כך, אז בטוח שאנחנו סדר.

אלא אם כן גם אנחנו מצורעים. או אז, מחמיא מין לבן מינו. או אז, 300 מיליון האמריקאים יהיו איתנו, וכך נהיה 307 מיליון, אבל שאר 5.8 מיליארד האנשים בעולם יהיו נגדנו.

אכן, כך יהיה אם נמשיך להיות מרוצים מחיבוק הדוב של בוש ותפיסותיו הקיצוניות.

אבל אנחנו נמשיך להיות מצורעים. ונהיה מרוצים מזה. כי הנה, בוש איתנו. ואם הוא איתנו מי יכול עלינו?